|
|
עמוד:14
14 במכתביו לאחר מכן נקב ארסמוס בשמו של רויכלין כגרמני היחיד הראוי לציון, ראש וראשון ללמדני האומנויות ( bonae literae ) . ביחסו האוהד ליהודים ולמורשתם הספרותית והתרבותית היה רויכלין יחיד ומיוחד . בין המלומדים שאת עצתם ביקש הקיסר מקסימיליאן הראשון ( שלט בשנים 1493 - 1519 ) בנוגע לספרי היהודים, היה רויכלין היחיד שהתנגד לניסיונותיו של פפרקורן להשמידם . חוות דעתו בשאלה האם יש להשמיד את ספרי היהודים, שהוגשה ב- 1510 לארכיבישוף אוריאל פון גמינגן ( - 1468 Uriel von Gemmingen, 1514 ) , הארכיבישוף של מיינץ, ובה התייצב רויכלין ללמד סנגוריה מלומדת ומנומקת היטב על היהודים וספריהם, מונגשת לראשונה לקוראי שפת עבר, מתורגמת מהמקור הכתוב בגרמנית . היא נפתחת בסקירה אשמתם, לכאורה, של הספרים היהודיים : " 1 . כיוון שהספרים נכתבו כנגד הנוצרים . 2 . כי הם עולבים בישוע, מרים, ובשנים עשר השליחים, וגם בנו ובסדר הנוצרי שלנו . 3 . כי הם ספרי כזב . 4 . כי באמצעותם היהודים מובלים לדבוק באמונתם היהודית ולא לעבור לאמונה הנוצרית . " להאשמות אלו מגיב רויכלין בקובעו כי ליהודים, כמו לכל נתין אחר באימפריה, יש זכות להגנה על פי החוק ; על פיו אין ליטול מאיש את קניינו בכח או באופן שרירותי ; ספרי היהודים מעולם לא הוקעו או גונו על ידי החוק
|
|