|
|
עמוד:9
| 9 הקדמה היהודיים בביוגרפיה שלהם ? איך פרויד יודע שמין הוא מקורה העיקרי של האומללות ? מה גורם למרקס לשנוא יהודים ? עד כמה משפיעים המדע וההגירה ההמונית על דרך המחשבה של הרבנים, שלא לדבר על צורתם הפיזית של היהודים ? מתי טוב להיחשב יהודי ? מדוע העולם אינו רואה את מה שברור כשמש ליהודי אחד או שניים ? הנטייה לבחון את המציאות מנקודת מבט שונה מודגמת בסיפור אַפּוֹקריפי קטן על ראש ישיבה ליטאית נודע, שנוזף בתלמידיו המעדיפים לשחק כדורגל בהפסקת הצהריים במקום לדון בפניני התורה . "'אבל כדורגל הוא משחק יפה, כבוד הרב", מוחים התלמידים, "בוא נראה לך" . במשחק הליגה הבא, שנערך ביום חול בווילנה ובו משתתפים מיטב שחקני הארץ, מתיישבים הרב ותלמידיו על ספסלי הצופים . בהפסקת המחצית הצעירים פונים אל הרב ושואלים אותו לדעתו . "פתרתי לכם את הבעיה", משיב הרב . "איך, כבוד הרב ? " "תנו כדור אחד לכל צד, ואז לא יהיה להם על מה לריב" . דרך החשיבה של ראש הישיבה מנוגדת למתודה המערבית, שמתחילה בהתבוננות בעובדות בשטח ( 22 אנשים וכדורגל אחד ) לפני שהיא מנסה להבין אותן בהקשר של פעילות גומלין חברתית . הרב, שאינו מודע לכללים, רואה את המשחק ממימד רביעי, במרחק של עולם שלם מהמתרחש . הוא מציע פתרון שאולי אינו רלוונטי למשחק כדורגל, אך יש בו ללא ספק סוג של אלגנטיות מלאכית ואמת מוסרית . אפשר לזהות היבטים של הפתרון שהציע הרב בגישתו הדה-קונסטרוקטיבית של בנג'מין ד'יזראלי לפוליטיקה הבריטית, באופן שבו ידעה שרה בֶּרנַר לנצל את פרסומה, וכן בפיצוח האטום בידי ליאו סילַרד, שהיתה לו השפעה עצומה על תוצאת מלחמת העולם השנייה : "הוא ראה דרך אל העתיד . . . את דמותם של הדברים שעתידים להיות" . הזמן והחלל גמישים בעיני סילרד, כפי שהם בעיני איינשטיין, האבֶּר, מַייטנֶר ופרנץ קפקא, משום שאחיזתם בזמן ובחלל אינה מוגבלת לקווים הלבנים המשורטטים על דשאים ירוקים . היהודים מדברים על "זמן יהודי" כעל מידה יחסית . התלמוד קובע "שעה זמנית", או שעה הלכתית יחסית, המשתנה באורכה מיום ליום בהתאם למיקומה של
|
|