|
|
עמוד:8
גאונות וחרדה | 8 של הדנ״א, אלמלא פריץ האבֶּר לא היה די מזון לקיים את החיים עלי אדמות, אלמלא ז'נבייב הלוי לא היתה "כרמן" ואלמלא עמנואל דויטש לא היתה מדינת ישראל . המכנה המשותף לכל האנשים הללו הוא היותם יהודים — אם מפני שנולדו להורים יהודים ואם מפני שחיו כיהודים . דומה שכולם חשבו "מחוץ לקופסה", וכולם חשבו מהר . השאלה שניצבת במוקד ספר זה היא מדוע, דווקא בתקופה הזאת, הצליח קומץ יהודים לראות את מה שאחרים לא ראו . לשאלה הזאת נלווית שאלה הפוכה : אם יהודים שינו את פני העולם בין 1847 ל- 1947 , האם גם העולם שינה את היהודים, אולי אף לבלי הכר ? ( התשובה הקצרה היא כן ) . למיטב ידיעתי, שום היסטוריון לא עסק עד כה בסיפור הזה משני היבטיו . במאה ה- 21 , הרב-תרבותית כל כך, יש אולי משמעות רחבה יותר להליכים הללו כדפוס לדיאלוג תרבותי ולסימביוזה תרבותית . החוכמה העממית גורסת שחמישה יהודים ניסחו את כללי החברה : משה אמר שהתורה היא הכול ישו אמר שהאהבה היא הכול מרקס אמר שכסף הוא הכול פרויד אמר שמין הוא הכול איינשטיין אמר שהכול יחסי . צחוק בצד — יש בזה משהו . וליהודים יש שלל קלישאות שמתאימות לרוב המצבים . כמאה שנה לפני ישו ביקש אדם אחד מאדם אחר ללמדו את כל התורה כולה על רגל אחת . הלל הזקן השיב לו : "ואהבת לרעך כמוך . ואידך זיל גמור" — כל היתר אינו אלא פרשנות . כאלפיים שנה אחר כך, כאשר אלברט איינשטיין התבקש להסביר לעיתונאי את תורת היחסות, הוא אמר : "החומר אומר למרחב כיצד להתעקם" — והרי לכם אמרה בנוסח הלל הזקן . וכשזה עדיין לא ברור, איינשטיין מספר בדיחה יהודית, וזה עובד ( ראו עמ' 226 ) . הלוך-הרוח היהודי שעומד מאחורי גל הגאונות טרם נחקר 1 עד כמה מושפעים מאהלר, מודיליַאני ופּרוּסט מהיסודות בהצלחה .
|
|