|
|
עמוד:11
11 מדרגות לגן עדן 1 המלחין ג'ורג' גרשווין הציג באמצע שנות ה – ,30 ושד הגזענות . בעידן השפל הגדול, את יצירת המופת שלו פורגי ובס ( Porgy and Bess ) , אופרת פולק – ג'אז המתבססת הן על העושר המוזיקלי והחברתי השחור והן על צוות זמרים – שחקנים אפרו – אמריקני, תוך הענקת לגיטימציה לרב – תרבותיות בפדרציה שסועה . הג'אזיסט בני גודמן שילב נגנים שחורים ולבנים במסע הניצחון שלו אל לב – לבה של תרבות הפופ האמריקנית עם מוזיקת סווינג לריקודים, שהפכה לצליל שייצג את אמריקה בשנות השפל הקשות ובתקופת מלחמת העולם השנייה . המסורת נמשכה גם לאחר המלחמה : ג'רי ליבר ומייק סטולר כתבו בשנות ה – 50 סדרה של שירי ריתם אנד בלוז רוויי הומור וסאטירה למיטב הלהקות הווקאליות השחורות ולמלך הרוקנ'רול, אלביס פרסלי . הם רקחו בעצם את הפסקול שליווה את סופה של ההפרדה הגזעית בדרום ארצות הברית . המפיק המוזיקלי פיל ספקטור שילב בין וגנר וליאונרד ברנשטיין בעודו משדך את הצליל, המראה והכריזמה של להקות הבנות השחורות למיליוני אמריקנים בעידן קנדי . איש תעשיית התקליטים והמפיק המוזיקלי היהודי ג'רי וקסלר הקליט עם ארתה פרנקלין את מיטב ההמנונים למען שחרור גזעי וגאווה שחורה . בוב דילן ופול סיימון כתבו בתחילת שנות ה – 60 על המצפון האמריקני תוך התחברות אידיאולוגית זמנית למאבק למען צדק חברתי בהנהגתו של מרטין לותר קינג . רנדי ניומן כתב בסוף העשור על הגירה, הדרום, צרות אופקים וכל מה שביניהם . ואולי האנקדוטה הסימבולית ביותר קשורה דווקא לגאון סקסופון הג'אז האפרו – אמריקני ג'ון קולטריין, והגרסה שלו ל" My Favorite Things " של צמד הכותבים היהודי ריצ'רד רודג'רס ( Rodgers ) ואוסקר המרשטיין השני, מתוך המחזמר The Sound of Music . רב – המכר המרהיב מסוף שנות ה – ,50 על אודות אי – צדק ורדיפה בתקופת הרייך השלישי, היה רלוונטי מתמיד בעידן המאבק למען שוויון זכויות באמריקה . קולטריין הפך את פרשנותו
|
|