|
|
עמוד:8
8 אביטל וולמן ואולם ברור לכל תיאולוג ולכל היסטוריון כי למעשה היו אלו ההוגים העומדים במרכזו של הספר הנוכחי — אוגוסטינוס ותומס אקווינס ) או הוגים כאבן סינא ואל – גזאלי בעולם המוסלמי ( — אשר עיצבו את מחשבת ימי הביניים, ודרכה השפיעו באופן מכריע גם על מחשבת העת החדשה . כיום, לאחר דורות של מחקר ההיסטוריה האינטלקטואלית של ימי הביניים, ברור שבניגוד לתמונה הדיכוטומית שרווחה בנאורות, הוגים אלה עשו זאת בשילוב נדיר של פתיחות אינטלקטואלית וביקורתית, אשר לא מנעה מהם מלייצג נאמנה את עולם האמונות והערכים של בני קהילתם ; ניתן אף לומר כי דווקא משום כך הם קנו להם מעמד איתן בתודעה הקולקטיבית של חברתם . הספר שלפנינו מציע דיון במודלים שונים של "אהבה נוצרית" . רעיון ה"אהבה" הוא רעיון מרכזי בכל דת, ובמיוחד בשלוש דתות ההתגלות החולקות ביניהן את מרכז הזירה האינטלקטואלית בימי הביניים . הוא מבטא את מרכזיות החוויה של יציאת האדם מתוך עצמו ומספק לחריגה זו של האדם מתחומי האני ביטוי ארוטי מושלם . הפיכתה של השירה הארוטית של שיר השירים ל"קודש קודשים" והפרשנות הדתית והפילוסופית הניתנת לה אצל מחברים יהודיים ונוצריים 2 בימי הביניים, מביאה מגמה זו לשיא של ביטוי שיטתי . בדת הנוצרית ובמחשבה הפילוסופית המתפתחת בתרבות הנוצרית, יסוד האהבה מקבל ביטוי חזק עוד יותר מאשר בדתות אחרות, שכן במרכזה ניצבת באופן הרדיקלי ביותר דמותו של האל האוהב . יציאתו של האל אל מעבר לעצמו נתפשת כאקט של חסד ושל אהבה שלמה והופכת לאירוע המכונן של הדוגמה הנוצרית . לא לחינם מוקדש הדיון בשער השני בספרה של וולמן לאפשרות קיומה של "פילוסופיה נוצרית", אשר תהווה אתגר עבור הפילוסוף הנוצרי בנסותו להתמודד עם רעיון ההתגשמות של האל בבשר . "אהבה עצמית" ו"אהבת אלוהים" — אלו הם שני צירופים אשר ניתן לתרגמם מבחינה פילוסופית לשתי תופעות מקבילות, הקשורות זו לזו והמתרחשות בעת ובעונה אחת : גילויו של האני את עצמו וחריגתו אל מעבר לעצמו . לדו – משמעות זו מתווספת גם הדו – משמעות הנמצאת הן בשפה העברית והן בשפה הלטינית בביטויים כדוגמת "scientia dei" , "amor dei" או "visio dei" ; ניתן לתרגם ביטויים אלה בו – זמנית הן כמוסבים על הסובייקט האלוהי, היינו כביטויים לאהבת האל, לידיעתו או לראייתו את הנבראים, והן כביטויים המתייחסים לאל כאל מושאה של ההכרה או של האהבה, היינו מי שנאהב, נודע ונראה . השער הראשון בספר שלפנינו עוסק, אם כן, במושג ה"אהבה" ובמורכבותו של הניתוח שהציע לו הפילוסוף הנוצרי בן המאה ה – 13 תומס אקווינס . מתוך סינתזה רחבה של הכתבים השונים, וולמן עוקבת אחר האופן שבו תומס מפרש את אריסטו בסוגיות הללו . רק לאחר שהיא מאפשרת לקורא להתוודע לעושרו ולמורכבותו של הדיון אצל תומס, היא מעלה בשער השני של הספר את השאלה הכללית והיסודית : מהי פילוסופיה נוצרית ומה מאפשר אותה ?
|
|