|
|
עמוד:14
14 רחל עופר לא כשאר כל הלשונות לשון עברי ולא כשירה הלועזית השירה העברית . אילו מצאנו בשיר לועז צירוף של שלוש ארבע תיבות שהן ידועות לנו ממקום אחר, מה היינו אומרים, יוצא הוא בכלים שאולים, ואילו בעברית כל המרבה בצירופים ידועים הרי זה משובח . לפי שאין העברית לשון מדוברת וכל קנייניה משוקעים בספרים, בהכרח מי שנוטל דבר מלשון הספר ונותנו בספרו נותן לו חיים חדשים שמולידים והולכים בצלמם ובדמותם . 1 © כל הזכויות שמורות להוצאת שוקן עגנון הוא אכן סופר שהִרבה בסיפוריו "לשאול כלים" ולעשות שימוש ב"צירופים ידועים" מתוך ארון הספרים היהודי . דומה כי שוּמה גם עלינו - בקוראנו את היצירות הספרותיות המנהלות דיאלוגים עם המקורות המקראיים - לבחון באיזו מידה הן אכן מעניקות "חיים חדשים" למקורות ההשראה שלהן, ובאיזו מידה הן משמרות משהו מהחיים "הישנים" שלהם . היצירות הספרותיות הנידונות בספר זה עוסקות בדמותו המקראית של שאול המלך . במסגרת עיוננו במגוון היצירות, ננסה לבחון אם וכיצד מצליחים היוצרים השונים להחיות מחדש את דמותו של שאול המקראי, באילו מובנים הולכות יצירותיהם "בצלמן ובדמותן" של קודמותיהן, ובאילו מובנים הן הולכות ליעדים חדשים . מעבר לתמיהה על עצם הזדקקותם של היוצרים המודרניים למקורות קדומים, יש להוסיף ולתהות על יחסם כלפיהם . האם עצם שאילת ה"כלים הישנים" מעיד על יחס "חיובי" כלפיהם ? האם השימוש בהם מעיד בהכרח על קבלת המסרים המובלעים בתוכם ? שירו של המשורר נתן אלתרמן, הנושא את הכותרת "מחברות 2 מתאר את זיקתה של הספרות העברית למקורותיה עמנואל", המקראיים . אלתרמן מתייחס בשירו לקסמו של השיבוץ המקראי במקמה העברית שכתב עמנואל הרומי, אך הדברים יפים אף
|
|