|
|
עמוד:13
13 סַבְּרָה כנושא מרכזי וחוזר ברבות מעבודותיהם . במאות עבודות של עבד עאבדי ניתן לזהות בבירור את עקבותיה של מגמה נושאית ואמנותית עקבית, שהתמקדה בדמויות של פליטים המייצגים את אירועי הנכבה של 1948 ; נופי אום אל פחם מהווים את עיקר קורפוס היצירה של וליד אבו שקרה כמשתקף במספר רב של תחריטים שיצר בראשית שנות ה- 80 . נופיו של וליד אבו שקרה קושרים את עבודותיו מצד אחד לכפרים שנמחקו ולשיחי הצבר המתעקשים להמשיך לסמן את גבולותיהם, ומצד אחר לתפישת ה"צומוד" או להמשך קיום החיים הכפריים הפלסטיניים בישראל שלאחר הנכבה ; אוסמה סעיד מתרגם למבע אמנותי מאופק יותר את האופן שבו חווים הפלסטינים שנשארו בגבולות 1948 את עצי הזית, מה שמהווה בתקופה זו את עיקר קורפוס יצירתו האמנותית ; כך הדבר גם ביצירתו האמנותית של עאסם אבו שקרה, אשר מעמידה במרכזה את דימוי הצבר . דימוי זה הפך לסימן הזיהוי שלו כאמן ערבי-פלסטיני בעל שפה אמנותית ייחודית ומובחנת . קורפוס יצירתו כולל מאות ציורי שמן על נייר ועבודות רישום שמרכזם הוא דימוי הצבר כאחד הסמלים המובהקים של הנכבה הפלסטינית, כזה המסמן עד היום את גבולות הכפרים הפלסטינים החרבים . מכאן שניתוח פעילותם של האמנים הפלסטינים שנולדו ו / או גדלו והתחנכו בישראל ושיצירתם עומדת במרכז ספר זה, מעלה שהיא הולידה, בשישים השנים שחלפו מאז הנכבה, אמנות בעלת הדגשים משלה ושפה סימבולית וייצוגית ייחודית . יתר על כן, ייחודיות זו באה לידי ביטוי, בין השאר, בשימוש שהם עושים באמצעים ובכלים אמנותיים אשר חוצים את גבולותיהם של שדות שיח לאומיים מובחנים . הדבר נגזר, בראש ובראשונה, מעובדת השתייכותם הבו- זמנית לשלושה שדות אמנות שונים : ( 1 ) שדה אמנות אשר הקהילה הממשית והמדומיינת שלו - העם הפלסטיני - משתרעת מעבר לקווי גבול גיאוגרפיים, היסטוריים ופוליטיים ; ( 2 ) שדה האמנות הקאנונית הישראלי על התכוונותו המערבית המובהקת ; ( 3 ) שדה האמנות הפלסטיני בישראל, המתחבר לזה וגם לזה ושואב משניהם את השראתו . כמו כן, ייחודיות זו נובעת מכך שיצירתם האמנותית פונה הן אל אזרחי ישראל והן אל שוחרי אמנות בעולם כולו, הן אל הפלסטינים ש"בפנים" והן אל אחיהם החיים בתחומי הרש"פ ובפזורה הפלסטינית . בנוגע לשדה האמנות פלסטינית לגוניה, חשוב לציין שבניגוד לסימבוליות ולנרטיביות הבולטות של האמנות הפלסטינית הקאנונית שנוצרה מחוץ לגבולות 1948 ולמגויסותה המוחלטת לפרויקט בניין הלאום והזיכרון הקיבוצי הפלסטיניים, האמנות שנוצרה בישראל בתקופה זו הייתה, ברוב המקרים,
|
|