|
|
עמוד:12
12 טל בן - צבי אף כי מעמדם בשדה האמנות הקאנונית הישראלי הוא, ברוב המקרים, שולי ובוודאי אמביוולנטי, אני סבורה שאי-אפשר להתעלם ממנו . מטעם זה, אשווה יצירות מסוימות המתייחסות לנכבה של כמה מאמני המיעוט הפלסטיני לעבודות בנושאים דומים או מקבילים, הן של אמנים יהודים-ישראלים שהפכו לקאנוניים במשך הזמן בשדה האמנות הישראלי ושליצירתם הם נחשפו בזמן לימודיהם, והן של אמנים בני דורם, שחלקם גם למדו איתם . כמו כן, בהקשר זה אנתח את דברי המבקרים והאוצרים שכתבו עליהם ( לעתים לא כל כך מזומנות ) בעיתונות היומית ( העברית ) ובקטלוגים שונים ( שנדפסו, בדרך כלל, בעברית ובאנגלית ) . זאת משום שהנחתי היא שסוכני תרבות אלה מילאו, מבחירה או שלא מבחירה, תפקיד חשוב בהגדרתם העצמית כאמנים של היוצרים הפלסטינים ובדיאלוג שהם מנהלים עם התרבות ההגמונית בישראל . אשר לדור השלישי, המאפיין המרכזי הבולט לעין של עבודתו האמנותית הוא השינוי באמצעי ההבעה האמנותיים . בעוד עבד עאבדי, וליד אבו-שקרה, אסד עזי, אוסמה סעיד, עאסם אבו שקרה ואבראהים נובאני עסקו ברישום, הדפס, ציור ופיסול בלבד, הרי שאמנים צעירים אלה עוסקים בעיקר בצילום, בווידיאו ארט ובמיצג ; ואם הם מציירים, הציור הוא ריאליסטי באופיו . במילים אחרות, ההבדל בין בני דור זה לבני הדורות הקודמים נעוץ בראש ובראשונה בשפה האמנותית שבה בחרו לעסוק ביצירתם . מאפיין בולט נוסף ( ומשיק לזה הקודם ) הוא ייצוג קונקרטי למרחב הגיאוגרפי הפלסטיני שלאחר הנכבה, כלומר הערים הערביות : יפו, חיפה, עכו ; וכן מקומות המזוהים עם הנכבה והפליטות כגון כפר בירעים וואדי סאליב, לצד שיחי צבר וכפרים הרוסים . יתר על כן, כל המרחבים הגיאוגרפיים המיוצגים בעבודות הווידיאו ארט ומזוהים עם זיכרון, היסטוריה וזהות פלסטינית זוכים בעבודות להתייחסות והדגשה באמצעות השפה הערבית הנשמעת בסרטים . מתקיימת כאן מערכת של הצלבה וסימון כפול הן של מרחב והן של שפה, החוזרים שוב שוב בלופ הווידיאו הנראה בחלל התצוגה . הגדרת השפה הערבית כמסמנת את גבולות המרחב הפנים-פלסטיני בתחומי ישראל היא למעשה הגדרתה כשפה של מיעוט לאומי . עבודות הווידיאו יוצרות אם כן נוף לשוני ( linguistic landscape ) , המסמן את המרחב הפלסטיני כקודם לזה הישראלי על ידי חזרה לנקודת הפיצול בזמן, ל- ,1948 שבה סומן המרחב בשפה העברית כשפת השלטון . חשוב לחזור ולהדגיש שהאמנים הנסקרים בספר זה הם המייצגים המרכזיים של האמנות הפלסטינית הנוצרת בישראל . נוסף על כך יודגש שייצוגי הנכבה מהווים את עיקר קורפוס היצירה של כל אחד מהאמנים האלה, והם נוכחים
|
|