|
|
עמוד:14
14 טל דקל בהיבטים מעמדיים, לאומיים, דתיים ומגדריים, ובגלל היותן מנותקות ולא שייכות לחלוטין למקום, לזמן או לחוק המדינה . ההגירה, המתרחשת בעולם כולו, מקבלת ממד מובחן וייחודי בהיבט המקומי . מדינת ישראל נוסדה והוגדרה מראש כ"בית לאומי לעם היהודי" . אל סוגי ההגירה המתקיימים ברחבי העולם והנובעים ממגוון סיבות מצטרפת ה"עלייה", תופעה ייחודית של מדינת הלאום היהודית בעת החדשה . העלייה נתפשת כחלק מהאתוס הציוני ומושפעת מרעיון "ושבו בנים אל גבולם" ומהפרדיגמה של קיבוץ גלויות . אופייה של ישראל עוצב כמדינת הגירה בעלת צביון אתני גזעי, משום שההגירה וההתאזרחות מיועדות ליהודים בלבד . עיקרון זה, שהוא מרכיב חשוב בזהותה היהודית של המדינה, מייצר סבך ביורוקרטי, תיאולוגי ופוליטי של הגדרות זהות . מצב מורכב זה בלט בהגירה מאתיופיה ובהגירה מברית המועצות לשעבר, כאשר יהדותם של רבים הוטלה בספק וכתוצאה מכך גם האפשרות לקליטתם המלאה והיטמעותם בחברה היהודית בישראל . זאת ועוד, היותה של ישראל מדינת הגירה יהודית משפיעה גם על הגירת העבודה העולמית המגיעה לישראל . מדיניותה הרשמית והבלתי מתפשרת של ישראל מסרבת בכל תוקף להעניק מעמד של קבע למי שמכונים כאן עובדים זרים, והם מיועדים להגיע לישראל לתקופה קצרה ומוגבלת . מורכבותה של תופעת ההגירה במציאות הישראלית באה לידי ביטוי גם במילים שבהן אנחנו משתמשים להגדרת המהגרים . מי שהיגרו לישראל מתוקף יהדותם ובחסות חוק השבות מכונים על פי רוב "עולים חדשים", מי שהגיעו לישראל כדי לעבוד ואינם יהודים, מכונים כאמור "עובדים זרים" . בחיבור זה אני מבקשת להשתמש במילה מהגרים, כדי לתאר תנועה אנושית בין מדינות לאום, לפי ההיגיון של הטרנס לאומיות . המונח עלייה כשלעצמו הוא מושא של ביקורת חברתית, כפי שמציינת למשל קלריס חרבון, משפטנית ופעילה חברתית מזרחית שכתבה כי בשימוש במונחים
|
|