|
|
עמוד:13
13 נשים והגירה פמיניסטי, מאפשר ניסוח המגשר על הפער בין האישי והפוליטי, כששני צדי הדיון משלימים זה את זה . מחד גיסא, אמנות משקפת ומעידה על מציאות חברתית, ומאידך גיסא, ניתוח חברתי וביקורתי משפיע באופן עמוק על עשייה אמנותית . אמנות הנה כלי מצוין לבחינת מציאות, מעין מכשיר ניווט בעל חוש כיוון והמחשה ויכולה לשמש וקטור הזורה אור על נושאים חברתיים ותרבותיים . במובן זה, יצירותיהן של האמניות פותחות צוהר אל חייהן בכלל ואל חייהן כמהגרות בפרט . יתרה מכך, כדי להיטיב להמחיש את חוויית ההגירה של נשים ולהתמקד בה, נבחרו אמניות מקבוצת גיל המבטאת בצורה המובהקת ביותר את חוויית הסִּפִּיות הכרוכה במעשה ההגירה . מקרב המהגרות שהגיעו לישראל מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה נבחרה קבוצת הגיל של בנות ה"דור אחד וחצי" להגירה . אלו הן מי שנולדו בחוץ לארץ, הגיעו לישראל כילדות או נערות, וכיום הן בגילאי שלושים עד ארבעים . "דור אחד וחצי" הוא מונח המשמש בסוציולוגיה ובלימודי הגירה והוא כולל את מי שהיגרו כילדים או כמתבגרים, בין גיל הילדות המוקדמת לסוף גיל ההתבגרות . דור זה מתבחן בהיותו סִּפִּי באופיו : הוא אינו חווה את ההגירה כניתוק טוטלי ( דור ראשון ) וגם לא כלידה במקום חדש ( דור שני ) . מהגרות אלו ממוקמות בתווך שבין העולמות ומשקפות בצורה מיטבית את חוויית ההגירה כחוויה מעצבת . בנות הדור האחד וחצי חוות את ההגירה בגיל שבו הן מכוננות לעצמן זהות כפולה : מבחינה מגדרית הן מצויות במעבר מילדות ונעורים לבגרות ובה בעת הן נדרשות לכונן זהות לאומית וקהילתית חדשה . משום כך הן מהוות התגלמות מוקצנת ומעניינת של הספיות ושל מצב המעבר שבהגירה . בדומה לבנות הדור האחד וחצי, גם המהגרות הפיליפיניות בישראל חוות תחושות של ספיות מרובה ומרובדת . מהגרות העבודה הגיעו למדינת ישראל כנשים בוגרות, ועם זאת הן חוות ספיות וזרות חריפה וקיצונית, מתוקף שוליותן המרובה הנעוצה
|
|