|
|
עמוד:12
12 ב י ן י צ יב ו ת ל מ ה פ כ ה : ע ש ו ר ל א ב י ב ה ע ר ב י דבר דומה לזה מתרחש אף בהונגריה . אורבן, ראש הממשלה, מדבר בסגנון הלאומנות ההונגרית של שנות ה- 20 וה- 30 של המאה ה- 20 . לא במקרה אורבן מנסה לתת לגיטימציה מחודשת למי ששלט בהונגריה בשנות ה- 20 וה- ,30 האדמירל הורטי, שמסמל את הלאומיות ההונגרית וגם את ההתנגדות של הונגריה ההיסטורית לחוזה השלום שנכפה עליה לאחר מלחמת העולם הראשונה . כלומר, היסודות ההיסטוריים, שהיו קיימים בשנות ה- 20 וה- 30 , חוזרים כיום . בהכללה, ניתן לומר כי לא כל מי שהיה בשעתו אנטי-קומוניסט הוא בהכרח דמוקרט וליברל . סולז‘ניצין הוא אולי הדוגמה הקיצונית לכך : כשהוא קיבל פרס נובל ונחגג במערב כמייצג רוסיה האחרת, הוא אכן ייצג רוסיה אחרת מרוסיה הקומוניסטית, אולם לא את רוסיה הליברלית, אלא את רוסיה האוטוריטרית, הצאריסטית, הפרבוסלבית, עם מעט נימות אנטישמיות . גם בקרב תנועת סולידריות בפולין לא כולם היו דמוקרטים . הם היו נגד המשטר הקומוניסטי בין השאר משום שהוא היה רוסי, האויב ההיסטורי של פולין . היסודות הללו — האנטי-רוסיות, האנטי-אורתודוקסיות, הקתוליות והלאומנות הפולנית — היו חזקים מאוד בתנועת סולידריות . מסתבר כי לא כל האינטלקטואלים בתנועת סולידריות, שאחדים מהם היו יהודים, ייצגו תמיד את מה שאפשר לכנות “העם העמוק“ שעכשיו מבטא את עצמו בפולין . מה שניתן ללמוד מכך הוא שצריך להבחין בין מדינות שבהן תודעת המדינה היא עמוקה והיסטורית לבין כאלו שבהן תודעה זו היא חלשה או שכלל איננה קיימת . במקרה המזרח-תיכוני, המדינה עם הבעיות הכלכליות החמורות ביותר במרחב הערבי היא מצרים, והמשטר הנוכחי במדינה זו מתקיים בגלל הסיוע הכלכלי העצום שמצרים זוכה לו, בראש ובראשונה מערב הסעודית . בלא סיוע חוץ מסיבי, כל משטר במצרים יהיה בבעיה . ואולם, מצרים היא יחידה היסטורית- מדינית מבוססת . גבולותיה אינם מאותגרים והם מקובלים על שכנותיה . אין בה מיעוטים אתניים או דתיים, למעט הקופטים הנתפסים על ידי עצמם ועל ידי המוסלמים כמצרים . זו מדינה עם היסטוריה מדינית עמוקה וגם עם היסטוריה של מודרניזציה שחוזרת לתקופת מוחמד עלי . אופי משטרו של מוחמד עלי גם מסביר את מעמדו של הצבא במצרים עד היום כאשר סיסמת ההפגנות הייתה “הצבא והעם יד ביד“ . זו לא הייתה רק סיסמה ריקה מתוכן, בין השאר משום שבמצרים המודרנית תהליך המודרניזציה החל דווקא בצבא . הצבא במצרים נתפס על ידי החברה עצמה כחלק מהותי בזהות המצרית, דבר שלא ניתן לומר על צבאות סוריה, עיראק או אלו של לבנון, לוב ותימן ועוד . לכן, למרות שלל הבעיות הכלכליות-חברתיות במצרים, לכידות המדינה המצרית אינה מאותגרת, לא מבפנים ולא מבחוץ . המשטר עשוי להיות מאותגר, השלטון עצמו עשוי להיות מאותגר, אבל לא עצם קיומה של המדינה כיחידה מדינית-פוליטית .
|
|