|
|
עמוד:10
10 מבוא שנאמר 'לדגון אלהיהם ולשמחה' . האומר דני דנו הרי זה מדרכי האמורי ר' יהודה אומר על שם 3 ה"ג ) - דן ע"ז שנאמר 'חי אליך דן וחי דרך באר שבע'" ( תוס', שבת פ"ז ה"ב . הבבלי בשבת סז ע"ב קובע שאלו אסורים משום עבודה זרה . לא ברור האם הבבלי מציע הגדרה חולקת, שאלו הם דוגמאות לעבודה זרה ולא למאגיה, או שלדעתו אלו חילופי לשון בלבד . 4 כך גם משמע מהמדרש "'ואשר במים מתחת לארץ', להביא את הבוביה , דברי רבי עקיבא, ויש 5 השברירים . אומרים להביא את כל כך רדף הכתוב אחר יצר הרע, שלא ליתן לו מקום למצוא ) . שברירי והבבואה נאסרו משום מאגיה, והם חלק מעבודה 225 לו אמתלת התר" ( שם שם עמ' זרה . על כל פנים דגון הוא שם עבודה זרה, דן מקדש ידוע ומרכזי לעבודה זרה ( בימי חז"ל ) , וקדרן 6 הוא כנראה לשון השבעה יוונית . הנוצרי למשל הואשם בכישוף זאת כאשר ההגדרות ישו הפורמאליות של עבודה זרה, לא התאימו לכפירה זו . מבחינה עובדתית מאגיה ועבודה זר אינם זהות אחת . לא כל עבודה זרה היא מאגיה . זאת ועוד אלילית ( שהרי זו הייתה הדת - אמנם חלק גדול מהמאגה בעולם הרומי הייתה מאגיה פגאנית אך מאגיה היא תפועה כלל דתית . יש גם מאגיה יהודית וודאי מאגיה נוצרית או מאגיה הקיימת ) של אלילויות אחרות . אדרבה בעולם ההלניסטי רומי בלטה המאגיה בכך שבתחום 'תרבותי' זה השתמרו הדתות הקדם הלניסטיות . הזיהוי בין מאגיה לעבודה זאה איננומ בוסס אפוא מבחינה דרך של פולמוס נגד המאגיה, ותפישה ששתיהן מבטאות את הת האחרת,עובדתית . הוא מהווה הלא יהודית . או ליתר דיוק זו שחכמים התנגדו לה . הצלחתם במאבק נגד הפגאניתו ( עבודת האלילים ) הייתה מוצלחת יותר וזכתה ליותר הישכגים מאשר מאבקם במאגיה . הן בעייתיות מבחינה הלכתית . ההלכה גם ההגדרה של עובד עבודה זרה וגם ההגדרה של כישוף מגדירה מעשים לפי שיעור וכימות מסוים . ברם, במציאות המרכיב העיקרי של עבודה זרה הוא האמונה . אותו מעשה עשוי להוות עבודה זרה או חילול הקודש, תלוי בפרשנות המקובלת . זה 3 בעל דברים רבה ואתחנן ב מצטט את תהוספתא באופן חלקי ומשתמש בה להגדרת איסורי עבודה זרה . . 4 את השאוב מים . וראיתי אתדמות מראה המשתקפת באספקלריה "רואה [ רועה ] היתי בעירי והלכתי למלאות הבוביא שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי ובקש לאבדני מן העולם אמרתי לו רשע מה אתה מפחד" ( ירו', נזיר פ"א ה"ה, נא ע"ג ) . 5 שברירי הוא שד . והבבלי ( פסחים קיב ע"א ) מציע דרך לבטלו : "אי איכא איניש בהדיה לימא ליה : פלניא בר ( נימא ) [ לימא ] איהו לנפשיה : פלניא, אמרה לי אימי איזדהר משברירי שברירי ברירי - פלנתא, צחינא מיא . ואי לא רי . כך השד מתמוגג . ראו עוד גיטין - רירי - ברירי – רירי ירי רי" . אם כן השיטה היא להקטין אותו ולומר שברירי בוהק מגיה ; הררי כישוףסט ע"א ; בבלי כאן יב ע"א . שברירי הוא מזיק, ועל האמונה במזיקים ששררה שעבר ראו והמבוא למסכת חגיגה . השד גורם כנראה למחלת ראייה, שכן אונקלוס מתרגם את המילה סנורים כשברירים ( בראשית י"ט, יא ) וכן תרגום למל"ב ו', יח . 6 . 29ליברמן, תוספתא כפשוטה, שבת עמ'
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|