|
עמוד:14
14 ק ז משנה ג פר עשר [ דינר ] זהב לשנה מדינר זהב לחדש", ונתעברה שנה . לפי המשנה שם יחלקו את חודש לשנה . 13 לשנה ולא 12 הנוסח של ההשכרה כלל גם אזכור לחודשים וגם סך שנתי : – העיבור ביטלהירושלמי ( בבא מציעא פ"ח ה"ח, יא ע"ד ) מעלה את השאלה לרמה משפטית כוללת, האם " לשון ראשון את אחרון", כלומר האם המינוח הראשון "שנים עשר דינר לשנה" בוטל על ידי הלשון האחרון "דינר לחודש" . זו השאלה שמשנתנו עוסקת בה . במשנה עצמה המונחים המשפטיים "לשון ראשון" ו"לשון אחרון" אינם מופיעים . אלו מונחים אמוראיים ומשפטיים, ( כדברי בן ננס ) . בבבלי ( קה"לשון אחרוןסתפו"לבירור ומשנתנו קובעת אבל הנושא עומד כאן ע"א ) : "חולקין עליו חביריו על בן ננס", וכן עמדה שלישית : "אמר רב יהודה אמר שמואל : זו דברי בן ננס, אבל חכמים אומרים : הלך אחר פחות שבלשונות" . לי ( קה ע"א ) מקשרים את שתי על כל פנים בירושלמי ( בבא מציעא פ"ח ה"ח, יא ע"ד ) ובבב המשניות, ולפנינו תפיסה משפטית המעוגנת בשני התלמודים, תוך העלאת הדיון מרמה . כפי שהסברנו במשנת בבא מציעא, לתוספתא הסבר אחר 28 נקודתית לרמה משפטית עקרונית לדילמה שיש במשנה . התוספתא לא העלתה שם את שאלת "תפוס לשון ראשון" או "תפוס לשון חרון" . כלומר לפי התוספתא שני ההסברים האמוראיים הללו אינם מכוונים לפשט המשנה . א מכ"א תשרי 29 30 הקורא במשנה תמה למה נכתבו או נאמרו מילים סותרות . בשטר מורבעת מכר פלוני לאלמוני "בית זרע חטים חמש סאים, אם יתיר או חסר 30 שנת ארבע לגאולת ישראל שטר כזה שבו הלשון האחרון מבטל את הראשון . שטח השדה נקבע, ללוקח" ; ברור שלפנינו ואם אין הוא מדויק הוא של הלוקח והמכר קיים . נראה אפוא שהמשנה אינה ממציאה שאלה מלאכותית אלא מתייחסת לנוסח מקובל . הנוסח מעיד על תרבות כתיבת שטרות בלתי מפותחת . ם לפרשנות מעיד על תרבות של מכירה ללא שטר שאיננו מדוקדק ומכיל בתוכו ניסוחים שזקוקי שטרות . כלומר מתוארים הגבולות של השדה, כגון הנחל – צ ר י ו ] מ ] [ נ [ ס י מ נ י ן ו ב ] י [ ב אם נכתב בשטר : או המדבר הם סימנים, ומצריו הם בעלי המצר, כלומר למי שייכים השדות מצפון או מדרום . הבבלי המשיך לפתח את המונח מהתחום המשפטי של הסכמי ממון ללשון נדר וקורבן ( בבלי, מנחות פא 28 תפוס לשון ראשון" או "אחרון" הם אמוראיים, ושניהםע"ב ; קג ע"א ; תמורה כו ע"א ) . גם המינוח המשפטי " משולבים בשלב השני של הסוגיה . השלב הראשון היה עדיין נקודתי והוצע בו החיבור בין המשניות, ותו לא . . 51 ירדני, תעודות, עמ' 29 תחילת השנה הרביעית למרד בר כוכבא . השטר נכתב בחג שמיני עצרת, ממש בימים האחרונים של 30 המרד ; המוכר והקונה היו מודעים כנראה לאסון הקרב ובא, והמוכר מכר את אדמתו בזול . כנראה בגלל ן כוסיבאזה התיר לעצמו למכור ולכתוב שטר בחול המועד . קשה יותר שפרנסי עין גדי, שהיו קצינים של ב ( בר כוכבא ) , הם שכתבו את השטר . נראה שלא חששו לחילול החג, ואפילו לא הזכירו אותו, והדבר צריך עיון .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|