|
|
עמוד:14
14 אמשנהפרק א מ סכת אונאה זוראה מסכתנ . כפי ש"ונאהאמסכת "ה לפני הלומדספרוק דרפשל ממשנה ג ועד משנה ז ספרא סכת מקבילה ביים רעיוניים . למוסדר העריכה כולל מסרים ספרות,ערוכה בקפדנות , א ההלכות פחות או יותר מקבילותסוף הפרק . בתוספתא . המקבילה בספרא תידון בובתוספת רים . ות ממנו כמעט אותם חומונראה שלפני התוספתא והמשנה מקור קדום ששתיהן מלקט כל וכן הסבר לשרשור ) ,ה ( להלן במשנה ה,ר לשרשור משניות דהסבגםמצוי בתוספתא : דמותלמשניות הקו"ונאהאמסכת " כל שנקנה קונה, טלית קונה דינרי זהב . רבי שמעון – ל דברנה את המטבע . כללו שון קו"הסימ שי דורשפרע מאנאבל מי ,קום, כך הלכהאף כשאמרו טלית קונה דינרי זהב בכל מ,אומר ם אין ושא והנותן בדבריוהנ,לגה עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורוומאנשי דור הפהמבול תוס', נוחה הימנו" ( דבריו אין רוח חכמים ו חכמים כל המבטל את אמראבל,ו אונאהלו עלי ג הי"ד ) . פ" דברי רבי שמעון אבל הקישור מלאכותי . , ונאהההחלפת דינר בטלית קשור לדיני דין,אם כן אתן מלאכותי להסבירסיויהצגתם כאן היא נ ; מתאימים לכל דיני ממונות"מי שפרע"ןבעניי מסכת"שובצה מודע לשאלה למהלמדים שעורך התוספתא היהלכות . נמצאנושרשור הה שעורך המשנה ( דיני הונאה ) דווקא כאן והציג שרשור מלאכותי . אפשר אפוא לטעון "ונאהא ובעל התוספתא מציע לו הסבר שהשרשור אכן מוקשה רהקישור בתוספתא, ואפשמתבסס על צריך עיון . ו,מלאכותי משך ולא לקח וכו' . כלומר ,שיכהיני המיחר, דרך הדיון בענציגה שרשור אהמשנה ממקוםמכל ה . ונאהלאחר שהזכירה המשנה את מי שאיננו עומד בדיבורו היא עוברת לדיני על יושרת המסחר, אלא להגן על בעיקרו להגןד ונאה לא נועהסכת דין כפי שנראה בגוף המ אחריםחכמים ; יהודה ) מהחכמים ( רביחות לפי חלקוחר העשיר . כך לפהסמפניהחקלאי לפניהם יותר את הגנת המסחר כולו ( טובת השוק ) . להערכתנו שני הצדדים מסכימים ים רוא כללי השוק, ורביי דימבצעים זאת עלכמים אך ח,ך להגן על החלש ) קרון החברתי ( הצוריבע שוקה הכלכלית, סוד שלפי התפיהרגיל ) . נוסיף עיהודה מגן ישירות על החלש ( המוכר במקרה אבל ,החזקמפנישני הצדדים בשווה ומגן על החלשם פועל לטובת תקינים ואחידישכלליו או בלשוןהחזקים . לים לטובתללי השוק פועתים קרובות כיבפועל, מדרכו של עולם, לע ריךלהגן על החלשים צצה ופעלים את חוקי השוק כך שיהיו לטובתם . הרת, החזקים מתַראח את המנגנון השוויוני חזקים להפעילתים יצליחו הי, וגם אז לע"אפליה מתקנת"להפעיל והצודק כך שיעדיף את טובתם .
|
הוצאת משנת ארץ ישראל
|