|
|
עמוד:9
9 עדים או מומחים פולקלוריסטית תיאורטית לחקר ההיסטוריה - כזו שמנסה לחלץ הקשרים דיאלוגים, רב – קוליות, וחשיפה של נמענים גלויים וסמויים תוך קריאה במסמכים כתובים, וניתוח של אמצעים ואופני ביצוע פואטיים ורטוריים בטקסטים ארכיוניים . במהלך העבודה על המחקר ועריכתו לספר, התעורר עניין אקדמי גובר - לעתים תוך קשר ישיר למחקר זה, ולעתים באופן בלתי תלוי בו - בחלק מהאנשים הנסקרים בספר זה, ובהיסטוריה החברתית והפוליטית שלהם ושל בני חוגם ודמותם . הדוגמה הבולטת היא אברהם אלמאליח, שהיתה לי הזכות להיות חבר בוועדה המכינה של כנס אקדמי רב – דוברים ודוברות שהוקדש בלעדית לדמותו, שנערך באוניברסיטת תל אביב ואורגן על ידי ירון צור . חלק מעבודות אלה לא זכו להתייחסות בספר מפאת קוצר הזמן, אולם רובם של האנשים הנזכרים בספר, ובמיוחד עבודתם האתנוגרפית והפולקלורית הממוקדת, עדיין נותרו לא מוכרים ולא נחקרים . ותחושת השליחות שליוותה אותי במהלך המחקר - שביקשה להשיב אנשים אלה ויצירותיהם לסדר היום הציבורי והאקדמי גם יחד - לא קהתה כהוא זה . זכות נעימה במיוחד היא להודות למורתי, גלית חזן – רוקם, שניווטה אותי בנחישות ( וברגישות ) בין משברים וגלים שנדמו בלתי נגמרים, ובעיקר מפני שהדגימה מדוע - בניגוד מוחלט למגמות התמקצעות עכשוויות - כל מחקר ראוי מבוסס גם על תהליך של הוראה, וכל הוראה טובה היא גם מחקר, וכיצד שניהם גם יחד מבוססים על דיאלוג קשוב ורגיש . אני מודה למשפחתי - לאשתי רחל, לילדי אפרת, נועם, וגילי ולאחי יזהר וחיים - שגילו אורך רוח ראוי לציון במהלך הטלטלות שכתיבת המחקר גרמה ליחסינו המשפחתיים . תודה גם לעמיתי דני שרירא וורד מדר, שתמכו בי בכל המובנים ברגעים הכי קשים ; אני רוצה להודות לכל חברי וחברות הסדנה ״פרספקטיבות יהודיות, פרספקטיבות מזרחיות״ שהוקמה ונוהלה על יד אמנון רז – קרקוצקין, מנשה ענזי, ואסף הררי בשיתוף פעולה של מכון ון ליר ומכון בן –
|
|