|
|
עמוד:8
8 עמוס נוי ( פולקלור ) . העניין העצום שלי באנשים אלה ובמפעלים הגדולים והלא – מוכרים – דיים שהעמידו, בצומת המבטים ורבי – השיח שבו ראו עצמם מומחים ״מדעיים״ אך נתפסו על ידי אחרים כעדים ומקורות בלבד, ובסבך הזהויות ודרכי השיח - המזרחית – ספרדית, המקומית – ילידית, והיהודית – משכילית - שבהן פעלו ויצרו, הוביל אותי מקריירה נינוחה למדי כחוקר בכיר בתחום מדעי המחשב בחברת הייטק ישראלית מצליחה אל ספסלי הלימוד חסרי היציבות של מדעי הרוח . המהפך הזה היה כרוך באתגרים אינטלקטואליים חדשים לגמרי, בטלטלות רגשיות לא צפויות ובקשיים כלכליים של ממש ( שנבעו, בחלקם, ממצבו של חוקר מתחיל ש״גילו מבוגר מדי״, כמוני ) . כשהתחלתי את המחקר חלה אבי, דב נוי ז״ל, שנחשב למייסד של חקר הפולקלור האקדמי בישראל, בחוליו שממנו לא קם . לצערי, הוא כנראה כבר לא הבין ולא היה יכול לשמוח במפנה שלבשו חיי המקצועיים, זה שהוביל אותי לעסוק בשדה המחקר שאותו הקים, שבו פעל ללא לאות ושאותו אהב בכל נימי נפשו . הייתי יושב בחדר העבודה גדוש הספרים שלו, ומדי פעם, כשהייתי מעיין באחד מספריו, היו נושרות מבין הדפים פתקאות ובהן הערות בכתב ידו, כמו זרזיף גשם דל ואחרון של סימני חיים, בתוך המדבר הגדול והצחיח של שתיקה, היעדרות, וחשכת השִׁכחה . סמוך לסיום העבודה הוא הלך לעולמו . עבודה זו קשורה למפעל חייו בקשרים סבוכים : אני חולק עמו, כמובן, את התשוקה הבלתי נגמרת לתרבות עממית ולחקירתה ; ואני חולק, כנראה, על ההבחנות הנוקשות שערך בין מחקר מקצועי וחובבני - ללא ספק כחלק מהמאבק הבלתי פוסק שלו על ההכרה בפולקלור כמושא מחקר רציני וראוי, ועל מעמדו של חקר הפולקלור כמקצוע אקדמי לגיטימי, מול כוחות אקדמיים עוינים במיוחד . אני מבקש להקדיש ספר זה גם לזכרו . תהא נשמתו צרורה בצרור החיים . לספר זה אופי היסטורי, אבל הוא מנסה לאמץ פרספקטיבה
|
|