|
עמוד:9
הקדמה : קיימות ישראלית כפטריוטיות גלוקלית לזמן הזה | נמרוד אלוני | 9 והטוב המשותף חד הם . אנשים נבונים המבקשים להתמיד בקיומם וליהנות מחיי ביטחון, רווחה, חירות ואושר יבקשו להם חיים עם אחרים ולא על חשבון אחרים . לא לנצל אחרים או להכניע אותם במעין משחק הישרדות סכום אפס, אלא את הטוב שהם מבקשים לעצמם יבקשו גם עבור אחרים . כי בחשבון אחרון, כותב שפינוזה, "הטוב היותר נעלה של אלה ההולכים בדרך המידה הטובה משותף הוא לכול, וכל בני האדם יכולים ליהנות ממנה במידה שווה" ( שם, ג, 36 ) . ההוגה השלישי שיסייע לנו בבניית תימוכין לרעיון הקיימות הוא איש המאה ה - ,18 ההוגה הצרפתי ואבי האמנה החברתית והחינוך הטבעי – ז'אן ז'אק רוסו . אמרותיו המתריסות כנגד התרבות הבורגנית שהרחיקה את האדם מהטבע, ניכרה אותו מנטיותיו הטובות המולדות, השחיתה את מידותיו ועיצבה אותו כחמדן כוחני, אמביציוזי ותחרותי, מוכרות לכול : "הכול יוצא טוב תחת ידיו של בורא עולם, הכול מתנוון בין ידיו של האדם" ; "האדם נולד חופשי ובכל מקום הוא נתון בכבלים" . אצל רוסו, בדומה לשפינוזה, הטבע הוא מסגרת ההתייחסות האולטימטיבית, אך בעיניו הטרגדיה של האנושות בעת המודרנית נעוצה בהעמדת התרבות כחלופה עליונה ועדיפה לטבע . האדם הנורמטיבי שחונך ברוח "התרבות", "מאלץ חלקת אדמה להניב את יבוליה של אדמה אחרת, כופה על עץ לשאת את פירותיו של עץ אחר ; הוא מערב אלה באלה את סוגי האקלים, את היסודות, את העונות ומבלבל ביניהם ; הוא מעוות את הכול . . . ; הוא אינו רוצה שום דבר כפי שעשהו הטבע" . ( רוסו, ,2009 עמ' 111 ) . לעיוות זה השלכות ישירות לחינוך : במקום לסמוך על ההתפתחות הספונטנית של הילדים דרך חוויה חושית, מוטורית, רגשית ומשמעותית בסביבות הטבעיות של חייהם – בחדוות הגילוי המשחקית בשמש ובגשם, על האדמה ובמים, עם החי והצומח – מנתקים אותם מגיל צעיר מכל מה שהוא טבעי, חונטים אותם 1 ובנהגים נוקשים, והופכים אותם בבגדים חונקים, בהוראה "משפכית" משמימה ליצורים המנוכרים לעצמם, מנוכרים לטבע שסביבם ומסורים באופן מוחלט למרוץ העכברים הבורגני לניצול אנשים ומשאבי טבע בדרך לפסגת הצלחתם החברתית . דומה שהרלוונטיות לרעיון הקיימות החברתית והסביבתית התחוורה כאן דיה, ואין זה המקום להרחיב בהגותו של רוסו . אוסיף רק זאת : אין כוונתו של רוסו להציג את התרבות כאויבת האדם ולהחזיר את כולנו לטבע, ל"ג'ונגל" ; תביעתו מאיתנו שאת החיים האנושיים נראה במסגרת הטבע כמורה הדרך העיקרי שלנו, 1 צורת הוראה שבה הילד הוא כביכול "כלי ריק" שאליו מְערים המורים במשפך את חומר הלימודים .
|
|