|
|
עמוד:11
הקדמה 11 המאפיינת את ההגות המערבית של המאה העשרים, וזאת בעקבות ההרס והחורבן שהביאו על האנושות אוטופיות חברתיות חובקות-כול . אך אובדן קסמן של אוטופיות מסוג זה אין פירושו בהכרח היעדרה של כל אפשרות לביקורת על עוולותיה השונות של המציאות הנוכחית . אובדן הסמכות הטרנסצנדנטית, המעניקה תוקף לערכים אוניברסליים, ואובדן האמונה בחזונות אוטופיים ואסכטולוגיים בתחום הסדר החברתי, אינם מחייבים שימת סייג עקרוני לנקיטת עמדה מוסרית נגד עוולות חברתיות ופוליטיות ולפעילות חתרנית בשדות פעולה שונים נגד עוולות אלו . לא יהיה נכון אפוא לקבל את התבססותו של הקפיטליזם הגלובלי כרשת גלובלית, כלכלית ותרבותית סבוכה ומורכבת, כנימוק נגד האחיזה בעמדה מוסרית נחרצת השוללת בין השאר כיבוש צבאי, שוביניזם לאומני, היררכיות גזעניות, אי שוויון מגדרי, הדרה ואפליה על רקע הטיות והעדפות מיניות . זאת יש לזכור : חבריהן של תנועות פשיסטיות, תנועות לאומניות, תנועות קלריקליות קיצוניות ותנועות המאמינות בעליונות גזעית, אינם מתרשמים במיוחד מכניסתה של האנושות לעידן ה"פוסט-אבסולוטי," שבו אבדה האמונה בקרב רבים בקיומם של ערכים בעלי מעמד אבסולוטי . תנועות אלו, שאינן נעדרות מהחברה הישראלית, ממשיכות לקדם את תפיסותיהן בשמם של ערכים ואידיאלים, מעוותים ככל שיהיו, הנושאים מעמד אבסולוטי לכאורה . כפי שיעלה מפרקיו השונים של הספר, אובדן הסמכות הטרנסצנדנטית אינו מונע מפרשניו של שדה אמנות וממבקריו, גם אלה המקיימים זיקה עמוקה עם עמדות פוסט-מודרניסטיות, להיזקק להנחות יסוד ערכיות בבואם להתמודד עמו . עם זאת, הנחות יסוד אלו, כגון דמוקרטיה, שוויון, différend ומיזוג אופקים, מופיעות לעתים בצורתן הגולמית, חסרות צורה וגיבוש ונעדרות מקור ראשוני ( an - arché ) . הן מופיעות לעתים כביטוי של הנשגב, זה שאותו לא ניתן לצייר או לתפוס באמצעות הדמיון . גם אם הן אינן מצביעות על נקודת מגוז עתידית וגם אם הן אינן נמזגות לתוך סדר חברתי אידיאלי, הנחות יסוד אלה מספקות דחף אוטופי המרמז על אפשרויות לכינונה של מציאות הרמונית ומיטיבה יותר מזאת שבה אנו חיים ופועלים . גם מופעיו של הנשגב בשדה האמנות מגלמים לעתים קריאות תיגר מקומיות ומוגבלות בהיקפן . במקום לצייר אוטופיה בשדה האמנות, כפי שהיא משתקפת לדוגמה בעבודתו של אדוארד היקס ( Hicks ) מ מ ל כ ת ה ש ל ו ם ( 1834 ) , המציגה אידיליה בין-תרבותית והרמוניה בין החיות עצמן ובין האדם לחיה, שדה האמנות נדרש להסתפק ב"דחף אוטופי" בלבד, כזה שמצביע במרומז אל עבר אפשרויות שונות לכינונו של סדר חברתי חדש . בפעולתו זו שדה האמנות מבקש אולי לפצות על העובדה ש"המוסר
|
|