|
|
עמוד:14
14 מבוא אישי כאוויר לנשימה . עמנואל נולד וגדל במציאות משפחתית וחברתית היררכית שבה סדר העולם נקבע על פי גיל ומגדר . באופן טבעי הוא ציפה ממני, כבת זוגו, לגבות אותו כהורה, לשמר ולתחזק את 'מרחב הכבוד' המפריד בין הורים לילדים בחברה היררכית . אבל בבית הוריי לא היה 'מרחב כבוד', ואני ציפיתי לדיבור חופשי, ביטוי רגשי והקשבה כנה, שיחות והסכמים ללא עונשים . בבית שגדלתי בו מעולם לא הרימו יד על ילד . במובנים רבים התפצלנו בהורות, אבל שרדנו כמשפחה . בשיא מרד הנעורים, בהיותו בן שש-עשרה, לקח בני מיכאל על עצמו משימה מאתגרת : לכתוב ספר ילדים ראשון על סיפור המסע לסודן דרך עיניים של 5 הוא הצטייד במכשיר הקלטה ויצא לראיין אנשים שעשו את הדרך ברגל ילד . מאתיופיה לסודן בהיותם ילדים . באותה תקופה, התקשורת בינינו לבינו הייתה קשה ומורכבת ; מהרשימה הארוכה של אנשים שחקר לצורך כתיבת הספר נעדר אביו, שגם נעדר מערב ההשקה לספר י צ י א ת א ת י ו פ י ה שהתקיים באוניברסיטה העברית בירושלים . בדברים שנשא בערב הזה תיאר מיכאל את המסע כ"שלנו" . שאלתי אותו אחר כך למה אמר את זה, והוא ענה : "אני מרגיש שזה גם הסיפור שלי . " תהליך כתיבת הספר וההזדהות של מיכאל עם סיפור המסע שמעולם לא שמע מפי אביו היו נקודת מפנה בחייו הסוערים, אבל ארך עוד זמן רב עד שהתאחו הקרעים ביחסים איתנו, ההורים . סיפור זה ממחיש עד כמה המעבר הבין-תרבותי מקשה על הורים להמשיך ולשמש עוגן ומגן יציבים ומועילים לילדיהם הצברים . המחקר שעליו מבוסס ספר זה צולל לעומק הסוגיה הזו, וכן אל המתח הבין- דורי שנוצר בעקבות הניגודים בין תהליכי השינוי לתהליכי השימור של תרבות ומסורת, והשפעתם של מתחים אלה על חיי משפחות ופרטים . המתח הזה מועצם בעת הגירה משום שהיא מאיצה את תהליך השינוי ומסרבלת את תהליכי השימור . זרם החיים המשלב בין תרבויות על הציר הבין-דורי הוא לעתים מסועף וקשה לניווט . החוט הבלתי נראה המקשר בין בני המשפחה הוא פעמים עדין ורופף, ופעמים חזק ומקבע . ההורה מתקשה למצוא את האיזון הנכון בין אחיזה הדוקה מדי לאחיזה רופפת מדי . החוט המקשר נעלם לא פעם מעינו של הורה מהגר, ונדרשים תבונה רבה ומאמץ לחבר אותו בכל פעם מחדש . דברים אלה רלוונטיים לכל המשפחות, ותקוותי היא שהתובנות שלפניכם הן משמעותיות ובכוחן לסייע לאנשים למצוא תשובות לשאלותיהם ולהבין את עולמם של מהגרים . במשך שנים רבות ראיתי רק קשיים בזהותי המורכבת . האמנתי שאילו הייתי גדלה במקום אחד, ולא הייתי נאלצת לבחור בעצמי זהות, שפה ומדינה, חיי היו פשוטים יותר . הלימודים באוניברסיטה, המפגש עם חוקרים אחרים בעלי זהות מורכבת ( ובמיוחד המפגש עם אנשי קבוצת "נבט" — חממת מחקר והכשרה שייסדה פרופ' דורית רואר-סטריאר בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים ) ועם המרואיינים שלי גרמו לי להבין שיש גם יתרונות למי
|
|