|
|
עמוד:12
12 מבוא אישי לי להשראה גדולה . אנשים אמיצים שהלכו ברגל במדבר על מנת להגיע לארץ המובטחת . . . סיפוריהם ריתקו והקסימו אותי . תרבות הכנסת האורחים עשתה אותי לבת-בית במשפחות רבות . השאר כבר היסטוריה : בקרבם מצאתי את בן זוגי לחיים, עמנואל, שנתן לי שם משפחה עברי ומגן דוד שאותו אני עונדת עד היום . עם השנים, הקמנו בית רב-תרבותי בישראל, התברכנו בארבעה בנים ובשלושה נכדים לעת כתיבת שורות אלה . במהלך המסע ההורי המשותף שלנו התחלתי להבין כי בבואנו להגדיר משפחה, הורות, זוגיות, מחויבות וסמכות הורית יש לנו מושגי יסוד שונים מאוד זה מזה . עם הזמן, בחיפושַׂי אחר ה"דבק" המחבר משפחות, היוצר לכידות פנימית ובין- דורית, מצאתי אותו בפולקלור, במסורת התרבותית המועברת בחיי היום-יום מהורים לילדיהם : המסורת ששוזרת לתוך ילדותם, בדרכים גלויות וסמויות, את זהותם הייחודית, את חיבורם לחברה ולקהילה . זה נשמע פשוט, אבל לא בכל משפחה יש זרימה כזאת : במשפחות רבות ההמשכיות נקטעת, מנהגים ומסורת נעלמים, שפות נכחדות, קשרים בין-דוריים נפרמים . המודעות לעובדות אלה במשפחת המוצא שלי ולנוכח השבר הבין-דורי שראיתי במשפחה המורחבת של בעלי, היא שגרמה לי לצאת לחקור את הנושא . גם במשפחה שיצרתי יחד עם בן זוגי היו תקופות ( במיוחד לאורך גיל ההתבגרות של ילדיי ) שבהן תהיתי בחרדה האם נשזרות לתוך חייהם גם תחושות של ניכור וזרות, בהעברה ישירה מאיתנו או דרך חוויותיהם בזירה הישראלית . האם הקרע שנפער בין הוריי, על רקע זהות ושייכות, משחזר את עצמו בהעברה בין-דורית המאיימת גם עלינו בשל הבדלים בתפיסות עולם, ובעיקר בתפיסות כלפי הורות וחינוך, ויוצרים שסע משפחתי כואב שעליו גדלים ארבעת ילדינו ? המחשבה הזאת הבעיתה אותי, אבל העובדה שחלק מהתופעות שזיהיתי בביתנו קיימות, במינונים שונים, גם במשפחות אחרות של עולים גרמה לי להבין שמדובר בהשלכות המפגש הבין-תרבותי בתוך המשפחה . כל משפחה מתקיימת בזיקה להיסטוריה שלה ולסביבתה התרבותית ; ובמפגש בין התרבויות מתערער המובן מאליו . תפיסות נבדלות מחלחלות לתוך המרקם העדין של החיים המשותפים, יוצרות מהמורות בדרך, ומחייבות התבוננות כנה פנימה, ולא רק החוצה . לפני החתונה שלנו נסעתי לאתיופיה למסע נועז וקצת חסר אחריות לחפש קרובי משפחה של עמנואל וחבריו שטרם הצליחו לעלות לישראל . בין התגליות שלי בנסיעה זו הבנתי כי בן זוגי ובחור בשם שי שביקר אותנו לעתים תכופות והוצג בפני כאחיו הם, בעצם, בני דודים . עם שובי חשפתי בפני שי את התובנה הזאת . שי צחק ואמר לי : "נעמי זה בסדר, כל הילדות שלי חשבתי שאנחנו אחים . " שי ועמנואל גדלו יחד בכפר קטן במחוז גונדר . כשעמנואל היה ילד נפטר אביו, אחיו של האב ( אביו של שי ) פרש עליו את חסותו, ובה במידה האחים הגדולים של עמנואל לקחו אחריות על שניהם . אין פה סתירה, שהרי כל הכפר גידל יחד
|
|