|
|
עמוד:13
לגדול על התפר הבין-תרבותי 13 את כל הילדים : במרחב המשותף ובבתים הנפרדים כולם דאגו לכולם . במערב נוטים לחשוב על משפחה 'גרעינית' או 'מורחבת', כאילו זה רק עניין מספרי . באתיופיה, המושג beta - saab מתייחס לבני הבית ( ואפשר שיכלול גם אנשים שהם לא קרובים בקשר דם ) , והמושג -zamad מתייחס אל קרובי משפחה במובן הרחב ביותר . 4 מה שמגדיר משפחה הוא המחויבות ההדדית והקשר הקרוב, ולכן אנשים שגדלו יחד בקִרבה גדולה, כמו שי ועמנואל, מציגים את עצמם כאחים לעתים . יתרה מכך, שייכות חברתית ומעמד חברתי באתיופיה נגזרים מהגנאלוגיה, ולכן היכולת למְנות קרובי משפחה שבעה או שמונה דורות קודמים מהווה כרטיס כניסה לחברה, ואפילו לגיטימיות קיומית . את השיעור במשמעותה של קהילה למדתי כשבני מיכאל היה בן שמונה : הוא הלך לאיבוד וחיפשנו אחריו יחד עם המשטרה במשך כחמש שעות בערב ירושלמי חורפי . בשלב כלשהו הציע השוטר שליווה אותי לחזור לביתנו כדי לבדוק הודעות במשיבון . כשהתקרבנו לבית נדהמתי למראה עיניי : כל השכנים יוצאי אתיופיה, כחמישה-עשר במספר, ישבו לאורך הקיר ליד הבית שלנו וחיכו לנו ! ובהם אנשים שהיכרתי בקושי, ואנשים שהיכרתי מהחלפת ברכת "שלום- שלום" בלבד . התברר שהשמועה על הילד הנעדר הוציאה את כולם לחיפושים שנמשכו שעות . הם התייצבו כאיש אחד לעזור לנו בלי שהתבקשו . לנוכח המראה המדהים הזה פעמה בי בהתרגשות מחשבה אחת : אני לא לבדי בעולם הזה ! כעבור זמן מה נמצא בני בריא ושלם, ועבורי היה זה שיעור משמעותי על כוחה של הקהילה . נולדתי למשפחה שהיחסים בה רופפים, נאמנה לגישה המערבית המקדשת ביטוי רגשי והגשמה עצמית . פרטיות הייתה חשובה יותר מקשר . הוקסמתי מערך ההדדיות והשותפות שראיתי במשפחה המורחבת של עמנואל, מסיפורי הילדות שלו בכפר על ילדים שדאגו זה לזה, חלקו בטבעיות מגש אִינְגֵ'רָה, וערבו זה לזה באחריות משותפת לאחיהם הקטנים . קיבלתי החלטה מודעת שאלה הם הערכים שאני רוצה להנחיל לילדיי, וכך גידלנו אותם : הם קיבלו חטיפים בקערה משותפת כדי שילמדו לחלוק, כל המשחקים בבית היו של כולם, וכשעברנו לדירה חדשה ובה חדר לכל ילד — בחרנו לשכנם בחדר אחד ועשינו את החדר השני לחדר משחקים . בגיל ההתבגרות, כאשר מידת הבגדים הייתה דומה, גם הבגדים נעשו משותפים ( גם אם קנו אותם מכספם ) . כשבני הבכור עזב את הבית, הוא שאל, "אמא אילו בגדים לקחת ? כולם לובשים אותם ! " עד היום אני גאה ברצון שלהם לשמר את החיבורים האלה . מערכת ציפיות של הורה מילדיו היא תולדה של תפיסת עולם, ולכן ההתנגשות בין עמנואל לביני במרחב החינוכי הייתה בלתי נמנעת : הציפייה לצייתנות וכבוד למול הציפייה לשיתוף והקשבה הדדיים, הציפייה לצניעות, ענווה ואיפוק רגשי אל מול הציפייה לביטוי מילולי ורגשי, מיעוט הצורך במילים אל מול שפע הדיבור
|
|