|
|
עמוד:4
4 לא סוף פסוק של המסרים שבכתוב . קריאות ספרותיות של התנ"ך אינן חדשות ; בעלי המדרשים העתיקים ופרשני ימי הביניים נעזרו בהן רבות . רוברט אורי אלטר, אחד הפרשנים המודרניים הבולטים בנקיטת גישה זו, מרחיב דברים על חשיבותה : עלינו להבין שלחזון הדתי של המקרא מוענקים עומק ודקוּת אבחנה בדיוק מפני שהוא מובע באמצעים המתוחכמים ביותר של הסיפורת . . . בעזרת אמצעים מצומצמים ביותר, הסיפור המקראי מעורר בנו שוב ושוב מחשבות על המניעים המורכבים ועל האופי הדו משמעי של דמויותיו, משום שאלה הם ההיבטים העיקריים של ראיית האדם שלו, שנברא בידי אלוהים ונהנה או סובל מכל התוצאות של חירות האדם . . . כמעט כל סוגי הסיפור המקראי טומנים בחוּבּם את התפיסה היסודית שעל האדם לחיות לנגד עיני האל, בתוך הארעיות והשינוי של מימד הזמן ובמבוכה מתמדת בזיקתו לזולת . ופרספקטיבה ספרותית על פעולות הסיפור עשויה לסייע לנו יותר מכל להבין כיצד תורגמה תפיסה זו לסיפורים שהצליחו לכבוש את הדימיון ללא הרף 2 ובעוצמה רבה כל כך . לא זו בלבד שנושאי דגלה של השיטה הספרותית, קדמונים ומודרניים כאחד, מפגינים רגישות חריפה לדקויות טקסטואליות, הם אף מסבים את תשומת ליבנו לרשת סבוכה של קישורים ספרותיים – שאנשי העת החדשה קוראים לה קשרים אינטרטקסטואליים – בין קטעים מקראיים . בקישורים אלה גלום פוטנציאל פרשני עצום, כפי שניתן ללמוד מן המעשייה המדרשית הבאה : בן עזאי היה יושב ודורש והאש סביבותיו . . . רבי עקיבא . . . הלך אצלו ואמר לו, "שמעתי שהיית דורש והאש מלהטת סביבך" . אמר לו, "הן" . אמר לו, "שמא בחדרי מרכבה היית אלטר, אמנות הסיפור במקרא, 32 - 33 . 2 .
|
|