|
|
עמוד:11
11 הקדמה בחברה הישראלית . שעה שטראומה מסוימת אינה גלויה עדיין על פני השטח ואף מעוררת התנגדות ( שלעתים נובעת מחוויות טראומטיות אחרות ) , טראומה אחרת זוכה לחשיפה רבה ונתפסת על ידי קבוצות מסוימות ככזו שבאה על תיקונה לאחר תהליכי עיבוד וריפוי מתאימים . יחסים בין קבוצות בחברה הישראלית עשויים להתפרש אפוא גם לאור הטראומות הקולקטיביות שמדגישות הקבוצות ולאור יחסן ההדדי של הטראומות . ליחסי הגומלין בין הטראומות בחברה הישראלית יש השלכות על האפשרויות של 'ריפוי חברתי' באמצעות תהליכי פיוס ודיאלוג . בצד הסכנה ותחושת האיום הטמונות בהשלכות ההדדיות של תפיסות הטראומה בישראל, ההבנה של כל קבוצה את טענותיה של האחרת במונחים של טראומה קולקטיבית, תוך התייחסות לצורך בהכרה ובריפוי, יכולה לפתוח פתח לדיאלוג המבוסס בין היתר גם על שיח של זהות . גם אם קבוצות המצויות במאבק על זהותן עלולות לראות את ההכרה בטראומה של האחר כאיום קיומי ויש חשש כי יתחפרו בעמדותיהן מתוך התגוננות וחרדה, מפגשי הזהות עשויים גם לפתח שיח אמיץ ובונה שבמסגרתו מקשיב כל צד לנרטיב של האחר מתוך נכונות להכיר בכאבו . שיח זה עשוי להשלים את ההסדרה באמצעות שיח זכויות, שפעמים רבות הוא הכלי המרכזי בטיפול בשסעים חברתיים . טענתנו היא שבצד מרכזיותו וחשיבותו של שיח הזכויות, ניתוח הטראומות מאפשר נדבך נוסף של דיאלוג . 3 . טראומה וזיכרון בדיונים מוקדמים בטראומה הקולקטיבית נעשה ניסיון להפריד בין זיכרון קולקטיבי לבין כתיבת היסטוריה . נטען כי הזיכרון הוא אורגני, חי, מורכב מדימויים ויזואליים, ואילו ההיסטוריה היא אליטיסטית, טקסטואלית בעיקרה, חיצונית ואובייקטיבית . ההיסטוריה נכנסת בעיקר כאשר הזיכרון הוא כבר זיכרון מת . בספר זה אנו קוראים תיגר על הדיכוטומיה בין היסטוריה, המתבססת על מסמכים ציבוריים המשתמשים בשפה רשמית, ובין היסטוריה שבעל פה, המורכבת ממיתוסים, מסורת ופולקלור . האחרונים הפכו בעשורים האחרונים ללגיטימיים במחקר ההיסטוריוגרפי, ונכללים בכתיבת ההיסטוריה על ידי היסטוריונים 10 היסטוריונים ואינטלקטואלים החלו להבנות את עבודתם 'פרופסיונליים' . 11 רבים כ'אמנות הזיכרון' ונעשו מודעים לתפקידם בהבניית הזיכרון הקולקטיבי . 10 על הוויכוח המקומי בנוגע ללגיטימיות השימוש בהיסטוריה אוראלית ככלי מחקרי, מעניין להשוות שתי גישות מנוגדות . ראו יואב גלבר, היסטוריה, זיכרון ותעמולה, עם עובד, 2007 ; ולעומת זאת שלמה זנד, ההיסטוריון, הזמן והדמיון : מאסכולת 'אנאל' ועד לרוצח הפוסט-ציוני, עם עובד, 2004 . 11 Amos Funkenstein , ' Collective Memory and Historical Consciousness ,' History
|
|