|
|
עמוד:10
לפעמים מתחשק לי לפנות אל שלטי החוצות ולבקש מהם שיספרו לי על המנהל המכנס בכל בוקר את צוותו כדי לשבח מדי יום חבר צוות אחר על מעשה מרשים שעשה . הוא יודע שאם לא יראה את אנשי הצוות – הם לא יראו את תלמידיהם . הייתי רוצה לבקש מן השלטים שיספרו לי על המנהלים המקימים צוות רוחבי להוראת המקצועות הנלמדים ביותר אצלם, כזה ששותפים בו מורים ותיקים וחדשים הנחשפים לתכנים ולכלים חדשים ומתחדשים וחוקרים את עשייתם . אני פונה אל השלטים שיספרו לי על מנהל שראיין מורה לעברית ועל הדרך גילה שהיא מנגנת בגיטרה והחליט שהיא תלמד את מה שהיא אוהבת במשך שש שעות שבועיות . שיספרו לי על מורה שפיצח את השיטה היצירתית ביותר ללמד פרבולות גם בלמידה מרחוק באזור חסר תשתיות, או על מורה שהפכה את "פרזנט סימפל" למונח שמעלה אסוציאציה משמחת וגם מרכזת מיוזמתה את המקהלה הבית ספרית, או את מועדון הכנת שיעורי הבית שקם בעזרת פעילי תנועת הנוער בשכונה . אלה אינן דוגמאות פיקטיביות כמובן . המורים הללו קיימים, אך במקום לשמוע עליהם אנו שומעים פעמים רבות דווקא על המקצוע העיקרי הנלמד בבית הספר שבו הם מלמדים, וכך כולנו מחמיצים . כשהמורה הוא ה"גיבור" המתפתח והמגובה, הוא שמח יותר ונשחק פחות . אם נדבר על הדרך שבה המורה מלמדת ולא על המקצוע שהיא מלמדת, על התהליך ולא רק על ההישג הסופי לכאורה, אנחנו עשויים לעצב מערכת שתתגמל מנהלים לפי שימור איכותי של מורים מצוינים בבית הספר, וכמובן להרוויח מערכת עם מורים בעלי מעמד חזק יותר שאוהבים אהבת אמת את התלמידים ואת הוריהם . כדי לתת למורים הללו במה ולהפנות אליהם זרקור גדול החלטתי לשלב בנסיעותי ברחבי הארץ מפגשים עם 14 מורים ומורות שזכו בשנים האחרונות בתואר "המורה של המדינה" . 10 מכל מלמדי
|
|