דברי מבוא: לאומיות יהודית בין קודש לחול

עמוד:13

הלאומי והאוניברסלי, רוחשת גם התנגדות עקרונית עמוקה ללאומיות היהודית ולריבונות היהודית . התנגדות זו קיימת בעוצמה רבה בתוך חלקים בציבור היהודי, לא רק בתפוצות, אלא גם במדינת ישראל בת זמננו . היא חותרת ללא הרף תחת הלגיטימיות של הלאומיות היהודית באשר היא, והיא מבהירה עד כמה ההכרעה בעד העמדה הציונית ובעד התפיסה הציונית איננה הכרעה טריוויאלית, לא בראשית ימיה של הציונות, ואף לא בעיצומה של המאה העשרים ואחת .    למען האמת, אין בכך חידוש . זרמי עומק עזים בתוך העם היהודי מזינים את ההתנגדות ללאומיות, לריבונות לאומית ולמימוש זיקת העם היהודי לארץ ישראל מזה דורות רבים ואף בדורנו שלנו, מכיוונים מגוונים . ראשית, התמסרותו של העם היהודי לממד הרוחני, הדתי והמוסרי של הקיום האנושי נתפרש בדורות שונים ועל ידי קבוצות שונות כתחליף לקיום הלאומי ‑ מדיני ה"נורמלי", כהתעלות של היהדות על הצורך בטריטוריה ובניהול פוליטיקה "ארצית", וכהתגברות על הרצון הרווח של עמים בריבונות לאומית . קולות כאלה משתקפים למשל באותם חכמים לאורך הדורות שחזון הגאולה נתפרש להם בצורה רוחנית גרידא, והמשיח נדמה להם כמורה רוחני אוניברסלי הרבה יותר מאשר כמלך ישראל ; הם מצויים גם בקרב אנשי "תורת התעודה" הליברליים בתקופה המודרנית, שהתנגדו לציונות מכיוון שלדידם, ייעודה ההיסטורי של היהדות הוא להשמיע קול רוחני ומוסרי בקרב העמים דווקא . כך למשל כתב הרב שמואל דוד לוצאטו ( שד"ל ) , ראש בית המדרש לרבנים בפדובה, במחצית הראשונה של המאה התשע ‑ עשרה : תקוות בני ישראל אינן תקוות מדיניות אלא דתיות, כי הגאולה שהם מצפים לה אינה רק קיבוצם החומרי בארץ ישראל אלא גם חידוש רוח הגזע האנושי, כיתות החרבות, ביטול כל המלחמות, כי הקמת ממלכה יהודית בארץ ישראל תחת חסות המעצמות לא תהווה קיום הנבואות ומילוי התקוות של היהודים . . . ( שד"ל, כתבים , מוסד ביאליק, ירושלים ,1976 עמ' 65 ‑ 67 ) דברי מבוא  13

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא