|
|
עמוד:12
כדרכם של פולמוסים, רעשי הרקע הפכו ברמה הציבורית ללב ההתרחשות . טענות מופרכות על הרכב ועדת המקצוע, דקדוקים מפוקפקים ומגמתיים בתקנונים ישנים, טענות אד ‑ הומינום ומחאות כנגד צורת הכתיבה או העריכה של הספר, גויסו על ידי קבוצה של מתנגדים נחושים שעוררו באמצעותם סערות זוטא בעיתונות של השמאל האידאולוגי, ובישלו מהם עתירות מתחכמות לבג"ץ, שאף הובילו להשהיית פעילות הוועדה לתקופה מסוימת . מעניינות יותר היו הטענות המהותיות . ממכוני מחקר ומעמותות חברה אזרחית עלו טענות כנגד הדגשת יתר של הממד הלאומי ‑ יהודי בהוראות האזרחות . טענות אלו השתלבו היטב בסוגיות ציבוריות אחרות שהיו על סדר היום הציבורי בשנים האחרונות . בראשן, הוויכוח הציבורי על חוק היסוד : ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי ( "חוק הלאום" ) שאושר בכנסת ישראל בשנת ,2018 ובמקביל אליו, הוויכוח המתמשך על המהפכה החוקתית שחולל נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, על בסיס שני חוקי היסוד של זכויות האדם שנחקקו בראשית שנות התשעים . הקשר בין שתי הסוגיות האחרונות הוא קשר ישיר וברור בשני מובנים . מבחינה כרונולוגית, המהפכה החוקתית עיגנה בחוקי יסוד את זכויות האדם, בין היתר במטרה למנוע זליגה לכיוון הדגשת יתר של הלאומיות היהודית בחקיקה . מצב זה הפר את האיזון המשפטי שבין ההיבט היהודי וההיבט הדמוקרטי של המדינה . "חוק הלאום" נועד להוות משקל נגד למהפכה הזו בדיוק, בכך שהוא מעגן בחוק יסוד גם את ההיבט הלאומי של המדינה . גם לגופם של דברים, הלגיטימיות של ישראל כמדינת לאום המזדהה ברמה הציבורית עם הסיפור הלאומי היהודי היא הסוגיה שעמדה לדיון בפולמוס על "חוק הלאום", והיא שעומדת ברקע לא מעט דיונים על השאלה האם יש צורך והאם יש תועלת בבית משפט אקטיביסטי כמגן זכויות המיעוטים מפני חקיקה לאומית של קבוצת הרוב . השותפות שלי בדיון הציבורי על הנושאים הללו הייתה מבחינתי המשך למחשבות על אודות הלאומיות היהודית שהעסיקו אותי לא מעט בשנים האחרונות : עבודת דוקטורט שכתבתי על הלגיטימיות של מדינת הלאום והוגשה לאוניברסיטת בר ‑ אילן בשנת 2008 ; כתיבה אקדמית בנושא לאומיות כללית ויהודית ; הוראת פילוסופיה פוליטית במסגרות אקדמיות שונות, כמו גם מעורבותי בהיגוי והפעלת תכניות שונות במכללה למדינאות . מכל אלו למדתי עד כמה, מעבר לוויכוחים על איזונים ועל מידתיות שבין 12 מהתנ"ך ועד מדינת היהודים
|
|