|
|
עמוד:13
פתח דבר — על גבולות וחצייתם 13 בהבנת שתי המילים האחרונות התקשו הפרשנים, אך ראוי להזכיר 2 הקובע כי "פתח האהל היה אחר המלאך, את דברי בעל מדרש אגדה שלא החזיר פניו לפתח האהל כדי שלא יעיין", היינו כדי שלא יביט בדמותה הנשקפת בעד הפתח של שרה, והכול בשל הצניעות המיוחסת לאם האומה . רק לאחר ששרה מתכחשת לצחוקה, לפקפוק שהביעה ושבשלו יזכה הבן אשר יוולד לזוג הזקנים בשם יצחק, פונה ה' אל שרה ואומר לה במישרין : " לֹא כִּי צָחָקְתְּ" ( בר' י"ח 15 ) , אך אין אנו יודעים אם בשלב זה כבר נפגשו מבטיהם של האישה שבצד האוהל ושל האורח הנכבד . מעניין להעיר כי רק פעם אחת נוספת מסופר במקרא על אישה העומדת בפתח האוהל, היא יעל, אשר סיסרא מבקש ממנה : "עֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל וְהָיָה אִם אִישׁ יָבוֹא וּשְׁאֵלֵךְ וְאָמַר הֲיֵשׁ פֹּה אִישׁ וְאָמַרְתְּ אָיִן" ( שופ' ד' 20 ) . לאוהלה של יעל, ולפתח האוהל, נודע תפקיד בסיפור, שכן המספר טורח לומר כי סיסרא "נָס בְּרַגְלָיו אֶל אֹהֶל יָעֵל" ( שופ' ד' 17 ) , כי יעל יוצאת לקראתו מפתח האהל ( שופ' ד' 18 ) וכי מותו בא עליו על ידי "יְתַד הָאֹהֶל" שתקעה יעל בראשו ( שופ' ד' 21 ) . יעל שבה ויוצאת מן האוהל לקראת ברק ומזמינה אותו לבוא ולראות "אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ" ( שופ' ד' 22 ) . לא נתפלא אפוא על כך שגם דבורה, בשירת הניצחון שלה, מדגישה את עניין האוהל : "תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" ( שופ' ה' 25 ) . סיפור האישה השונמית ( מל"ב ד' 8 - 37 ) הושפע ממעשה הבשורה על הולדת יצחק . גם בסיפור זה הבעל הוא אדם זקן, המבשר ( המלאכים מכאן ואלישע מכאן ) נוקט בנוסחת "כָּעֵת חַיָּה . . . " והאישה מביעה פקפוק בהבטחה שהושמעה באזניה . והנה, כאשר מבקש אלישע הנביא לגמול לשונמית העקרה על האירוח שזכה לו, היא אינה קרבה אליו, אלא עומדת בפתח ( מל"ב ד' 15 ) . המרחק בין איש האלהים לבין האישה נשמר בקפדנות . אך לאחר שהילד ימות והאם תבקש להשיג את הבלתי אפשרי, להשיב את הילד לחיים, היא לא תהסס לחצות גבולות, להתנפל בייאושה לרגליו של הנביא ( מל"ב ד' 27 ) . גם כאשר תשוב נפש הילד אל קרבו לא ישוב הפתח להפריד בין האם ובעל הנס : 2 בובר, מדרש אגדה, פרק יח .
|
|