|
|
עמוד:10
מִיכַל ותאהב מיכל בת שאול את דוד . . . ותבז לו בלבה ( ש"א, י"ח, כ' ; ש"ב, ו', ט"ז ) מִיכַל, אָחוֹת רְחוֹקָה ! לֹא נִתַּק חוּט הַדּוֹרוֹת, לֹא שָׁלְטוּ בְּכַרְמֵךְהַנּוּגֶה חֲרוּלֵּי הַזְּמָן, עַל כְּתֹנֶת מִשְׁיֵךְ לֹא דָהוּ פַּסֵּי אַרְגָּמָן וְצִלְצוּל אֶצְעֲדוֹת זְהָבֵךְ עוֹד הָאֹזֶן תִּקְלֹט . לֹא אַחַת רְאִיתִיךְ נִצֶּבֶת לְיַד הָאֶשְׁנָב, בְּעֵינֵךְ הַיָּפָה מְהוּלִים גַּאֲוָה וָרֹךְ ; מִיכַל, אָחוֹת רְחוֹקָה, אֲנִי עֲצוּבָה כָּמוֹךְ, כָּמוֹךְ נְדוּנֹתִי לָבוּז לַאֲשֶׁר אֹהֵב . רחל
|
|