מבוא

עמוד:8

8 מבוא – מכשירין ל היא שאין פרי מוכשר לקבל טומאה בהיותו במים, רק העלאתו"יפו חזאבחנה נוספת שהוס 5 ו, ובספרא המקביל שנביא בפירושנו"ד מ"מכשירתו ( פ ) . אבחנה זו אינה מופיעה במשניות אחרות, גם כאשר הדבר מתבקש ( ראו פירושנו למשנה זו ) . יתר על כן, שני הכללים בלתי תלויים ובלתי קשורים, ם האם התלישה ( העלאת הפרות ) צריכה להיעשות לרצונו דווקא, או גם שלאכלומר חכמים חלוקי צריך היה להבחין אבחנה זו, ולפחות לומר שאם "רצונו"לרצונו . מי שתלה את דין הכשר טומאה ב נפלו לרצונו והעלה אותם מהמים לרצונו הם מוכשרים לקבל טומאה, אבל אם הועלו שלא לרצונו אין וספת להניח שהכלל של רצונו ( בסוף ) הוא מאוחר . על כל פנים, טיפול הטמא הם טמאים . זו סיבה נ ו ) , וזו פִרצה גדולה המקלה על אישה טמאה ( נידה ) להכין"ד מ"בפרות שבתוך המים אינו מטמא ( פ אוכל למשפחה . בכל המשנה אין דיון ברצונו של מי מדובר . פשוט שמדובר בבעל הפרות, אבל מה הדין כאשר מדובר ז עוסקת ברצונם של החמרים, אבל החמרים הם שליחים, אם "ג מ"יחים, כמו חמרים ? המשנה בפבשל כן מה מעמדם המשפטי לעניין זה ? המסקנה העולה מדיון קצר זה היא שהאבחנה בין סופו לתחילתו נעשתה אי שם בתקופה התנאית . חרת, ואנו נוטים לראותההכרעה שהאבחנה אינה קובעת את ההלכה ( שדי רצון אחד ) היא כנראה מאו ב ) , אלא שתנאים קדומים לא הגדירו את "א מ"בה מחלוקת בית שמאי ובית הלל ( ראו פירושנו לפ ההגדרה המשפטית האחידה . אולי צריך להגדיר שלדעת בית שמאי צריך קצת רצון בשלב כלשהו, מלכודת של המבנה ולדעת בית הלל צריך רצון להרטיב את הפרות . בהצעה זו אנו נופלים, כמובן, ל ל . אנו מחפשים כלל משפטי, אך לתנאים ראשונים לא היה כנראה כלל אלא"המשפטי של ספרות חז תחושה והנמקות שהם מביאים במשנה עצמה . אין לבית שמאי ובית הלל כללים מתוחכמים אלא תמה" : ופריקחליג בדברי רבי יהושע בשם תנא קודם, אבה יוסה "א מ"תחושה זו הבאה לידי ביטוי בפ . יש "ונפל מנבלתםזרעעלמיםיתןוכישנאמר . ויתןןושיתכועדבתורהטמאמשקהישאםעצמך ובית"רצון קל"להניח שרבי יהושע משקף את עמדת בית הלל ודורש רצון . בית שמאי מסתפקים ב 6 הלל ברצון מלא . יתר ההגדרות המדויקות והמתוחכמות יותר הן מאוחרות יותר . א היא רק"א מ"רצון היא הנושא המרכזי בכל המסכת . האבחנה בין תחילה וסוף המוצעת בפהגדרת ה אחת ההצעות . במשניות אחרות מופיעה סדרה של אבחנות נוספות . להבהרת האבחנות השונות מספרנו אותן, לפי סדר כרונולוגי משוער : כל המקרים האחרים . ברור שאם הבעל רצה בהרטבת הפרות לשם שטיפתם הרי שזה רצון . אבל 1 מעוררים בעיה . ו . שם מסופר על אנשי ירושלים שטמנו את פרותיהם במים כדי "א מ" . העדות הקדומה ביותר היא בפ 2 להחביאם מפני הסיקריים, כלומר הם הכניסו את הפרות למים מרצונם, אך לפי המשנה מכיוון . אפשר שהלכה "כי יותן"אין זה בשודדים - שכוונתם לא הייתה לניקיון אלא להסתרתם מפני קנאים מקלה זו נועדה למנוע טומאה מאנשי ירושלים בגלל מצב החירום שהיו שרויים בו . אנשי ירושלים כוללים, מן הסתם, כוהנים עשירים שאכלו בטהרת קודש, והכשרת הפרות לקבל טומאה הייתה 5 ה . "ד ומ"ד מ"וראו פירושנו לפ 6 ג . " ו מ "ראו למשל פ

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא