פרק ארבעה עשר

עמוד:14

בפי"ד מ" – ג כלים כרך 14 במשנהפרק יד . טמא - סימרו . טמא – חזיינאכמין, מסמרבראשושעשהמקל . טהורין - לנוישעשאןוכולן, סדריםשלשהבושיעשהעד, אומרשמעוןרבי . טמאה – לווחברהכליהייתה . טהורה – בדלתוכן, מניקתבראשועשה . משיתחבר - אומרהללבית, משייחבל - אומרשמאיבית ? טהרתוהיאמאמתי ) ,ק, פא, מרא, כ, 2דובדפוס ובעדי נוסח רבים "חזינא" ( – טמאחזיינאכמיןמסמרבראשושעשהמקל ) . בעל ערוך השלם מסביר שהזיינה, חצינא וכשיל כולם שמות נרדפים פב, ב ( "הזינה" ) ,מ, ל"חזינה" ( 11 ηνίξ̉α ה"חזינא" הוא מיוונית, אקסינה ( לגרזן, ) . הכוונה שתקע מסמר בראש העץ והמסמר בולט מצדו האחד או משני צדדיו ומשמש בעיקר לניקוב או לסימון . כך גם מוסבר בתלמוד המונח "יתד , דאושכפיחרבא : אבייאמר . דמיאמחרישהשלכיתדדקצריאוכלאהאי : נחמןרבאמרהמחרישה" : " אוכלא של – " ( בבלי, שבת קכג ע"בדמימחרישהשלכיתד – דנגריוחצינא, שכבתאדאוסכינא קוצרים [ או כובסים ] , החרב של הבורסקאים, הסכין של ההשכבה והחצינא של הנגרים הם כיתד המחרשה ) . בשולי משפט זה נעיר שרוב הראשונים פירשו שאוכלא של קצרים היא אבן שהכובסים 12 משפשפים בה את הכביסה . ברם אבן כזאת אינה דומה ליתד המחרשה, ולכן אולי הכוונה לכלי קציר המופיע בספרות הרומית ויש לו כף קדמית עם שיניים הקוצרת את החיטה באופן אוטומטי ( איורים ) . כלי כזה מופיע בציור רומי וספק אם הוכר בארץ ישראל, אך ייתכן שלכך רמז 227 - 226 11 . 063ערוך השלם, ערך ג, עמ' 12 בעל שכל טוב לשמות פרק טז מסכם את הלכות שבת ומפרש : "פירוש אוכלא היינו אבל ( צ"ל אבן ) גדולה שמכבס ומלבן הכובס את הבגדים כששורה אותן במים ומכה אותן במזורי ומהפך ושורה" . אשון . מכונת קצירה מונעת על ידי סוסים, מופיעה עלה'קומביין' הר . 622איור חרותות וסרקופגים, בעיקר בצרפת ובגרמניה של היום . מתוך זינגר, . 56טכנולוגיה, עמ'

הוצאת משנת ארץ ישראל


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר