|
|
עמוד:12
אופיר ממן 12 הרבגוניים, לא אחת בהקשר של עולם הילד, התפתחותו הנפשית והתבגרותו : הפנטסטי בהקשר של תהליכי יצירה, הפנטסטי בהקשר של אגדות ומעשיות ( אלה ודומותיהן הסוגות שאכנה להלן 'העולם הפנטסטי' ) . כן אבחן את נגישותה של ההצגה לצופה הצעיר בהקשר של ידע קודם שהוא נושא עמו . לבחינת היבט זה ישמשו לי הבחנותיה של שפרה שינמן על 'הדימוי המנטלי', דהיינו דימוי שמובנה בתודעת הצופה, האוצר בתוכו ידע על יסודות המציאות שאנו חיים בה ( יחסים בין-אישיים, מצבים, בני אדם וכדומה ) וגם על מה שחורג ממנה ; דימוי זה מכתיב את מהלכי החשיבה שלו במפגשו עם ההתרחשות על הבמה, שלדוגמה יכול להיות לו אופי של עימות, כאשר תציע הבמה דימוי חלופי או למקום שהדימוי הבימתי תואם בו את זה שבתודעת הצופה ומאשרר אותו . שינמן עוסקת באיתנותו של 'הדימוי המנטלי' ובהקשריו למוסכמות ולייצוגים רווחים ומקובלים, הן בתאטרון והן באמצעי מבע אחרים . בניתוח התרגום שניתן ל'דימוי המנטלי' של אלוהים בשתי הצגות שהוא מוצג כדמות בשר ודם, וברמה זו או אחרת מסולקים ממנה כל סממנים של קדושה והוד, שינמן מראה כיצד דימוי זה יכול לאתגר, לעורר חשיבה ביקורתית, ועם זאת להגביל את הדמיון ולעורר אי-נוחות . 15 ספקטרום התגובות משמש את שינמן כדרך לעורר דיון במפגש האופטימלי, זה שייטיב להפעיל את האנרגיות המנטליות של הצופה הצעיר . למעשה, במקרה הבוחן ששינמן מביאה היא מנתחת את תגובותיהם של בני נוער להצגות המותאמות לרמתם . ואם נחזור לרגע להבחנותיה של ז'ן קליין שציינתי לעיל, נוכל להניח כי ככל שהצופים צעירים יותר, כן יצטמצם ספקטרום התגובות, והתרגום הבימתי יכוון את עצמו יותר ל'דימוי המנטלי' המשוער כנפוץ ורווח, שיש בכוחו לעבות את נקודות האחיזה של הצופה בהתרחשות על הבמה . ברוח זו אעמיק במאמר הנוכחי את ניתוח הפן החזותי של הדמויות, את הדימויים הבימתיים ואת משמעותם, כמו שיטתה של שינמן, ועם זאת, אשתמש ב'דימוי המנטלי' בתור אמצעי ניתוח נוסף, שמאפשר לזהות את רמת התאמתה של ההצגה לנמעניה . השלב הראשון : משבר הניתוק והירתמות כוחות הנפש לתהליך הגיבוש של זהות יהודית חדשה במסע הנדודים הארוך שיעקב כהן מזמן לאורי, מעטים הרגעים שהנער ימצא את עצמו לבדו . בתחילת הדרך יהיה בן הלוויה למסע בן עיירתו גרשום, וכשייפרדו דרכיהם תמלא את מקומו אהליבה, נערה שגדלה בעבדות ובפחד אצל המכשפה, המצליחה לחלץ את עצמה מהאם החורגת בהליכתה שבי אחרי הנער ואמונתו . בשל התחלפות בני הלוויה נהיה המסע בעיקר מסעו של הנער, ותהליך האלכימיה הנפשי שלו, שהוא חלק אינטגרלי מהמסע, 15 Shifra Schonmann, Theatre as a Medium for Children and Young People : Images and Observation, Springer, Netherlands 2006, pp . 92 - 101
|
|