|
עמוד:11
מבוא 11 את עולמם הפנימי למערבולת של רגשות אשם וחרדה ויצרו אצל רבים תחושה של חיים מאחורי מסיכה, בניכור ובריחוק מהחיים 3 ובכל זאת הצליחו רבים מהם לבנות משפחות ולכונן חיים עצמם . פרטיים שהיו בהם תוכן, שאיפות ותקוות לעתיד — אולי עבור חלקם או רובם רק לכאורה, אולי עם תחושה מתמדת של לבישת מסיכה והעמדת פנים, אבל במקרים רבים היו אלה חיים מלאי משמעות שהביאו להישגים בתחומים שונים, מיצירה אמנותית ועד לפעילות ציבורית ופוליטית . תקומה אישית זו מעידה על עוצמתו של הדחף לחיים ועל כוחות נפש המפתיעים בגדולתם . אבל זוהי גבורה אישית שבמידה רבה הושמה בצל בנרטיב ששם דגש על הקולקטיב והזניח את הפרט . גבורה זו היא שאפשרה את חידוש החיים היהודיים בקהילות רבות ברחבי העולם, כמו שגם שינתה את פני החברה העברית בארץ . היו ניצולי שואה שדיברו בגלוי על מה שעברו, אם בפומבי או בקרב המשפחה, והיו ששתקו . את מצוקות הנפש שלהם רק מעטים מהם היו מסוגלים לחשוף לאנשים אחרים . רוב בני הדור השני גדלו בלי לדעת, ורבים גדלו בלי רצון לדעת, עד גיל יחסית מבוגר . אבל בקהילות רבות בעולם ובמגזר האשכנזי בישראל הפכה היהדות להיות "יהדות של הניצולים", וחותמם היה ניכר בכל תחום : בסגנון התפילה בבתי הכנסת, בחינוך היהודי, בחיזוק ואולי ברדיקליזציה של תנועות ציוניות . מנטליות השטטל היהודי המזרח-אירופאי חדרה שוב לאותן קהילות שארבעים או שישים או שמונים שנה לפני כן קלטו מהגרים מאותם המקומות, והיא שוב הפכה להיות 3 תיאור זה מבוסס בעיקר על המפגשים הרבים שלי עם דור ניצולי השואה, ההורים של רוב חברי ילדותי בקהילה היהודית בשוודיה . לניתוח מקצועי של חווייתם הפנימית של ניצולי מחנות ההשמדה והתנהגותם עיין ב- Charny , במיוחד בפרק 4 .
|
|