הנפש הַדַּבָּרִית על שירתו של מירון ח. איזקסון

עמוד:11

[ 11 ] הנפש הַדַּבָּרִית מנסה לא לדבר בה — היא מתגלה מעצמה בשירי הילדות . נדמה לקורא, שפשר הסערות המכות בו — הוא גלי החרדה . בשיריו המוקדמים פונה המשורר אל דמות שאיננו יודעים מה היא, או מי היא . דברים נאמרים אל המשורר ולא נוכל להחליט אם המשורר שׂם את דברו בפי הטף, או אלה הם דברי הטף עצמו . בדברו בשם הילד, הוא מביע את עצמו ומוכיח כי נפש הילד שקעה בנפשו ולא נעלמה ממנו בבגרותו . הילד מרעיף שאלות שאינן מצויות, מוזרות למדי, הנוגעות לקיום הפשוט . שאלות אלה אינן מבקשות תשובה ומלמדות אותנו שקיימות שאלות שאין להן פתרון ואין להן צורך בתשובה . כמו 'לספור את המים' . התינוק שר לנוכח הנפש . הרעיון עמוק : הלשון החבויה בראשו של הבן, פועלת על נפשו של האב, כי התינוק מביע את אשר לא ניתן להביע במילים . "התינוק אורז את רוח פי" . הוא אינו כותב על הילדות, כי אם את הילדות . כשהוא חוזר אליה בדרכי הדימוי, הוא מצהיר : "אני לא דמיון" . הדמות הדַבָּרית אומרת : "רַק אַתָּה אַסְפַּקְלַרְיָה 8 לעתים מוּשָמים חֲשׁוּכָה מִדֶּמַע / רַק אַתָּה בּוֹרֵר בֵּין נְשָׁמוֹת אִלְמוֹת" הדברים בפיו של המדַבּר המופלא . עתים בפיהם של עצמים או חפצים, מקומות הסובבים את האדם ומלווים אותו בחייו . המשורר מקשיב להם מבלי לראותם . חושי השֶמַע שלו חזקים מחושי הראות . היֵשים מביעים חיווי דעת, פתרון לתהייה . זוהי השתתפות שאינה אַרסית ואינה נַזפנית, אלא של עצה טובה ומאירת עיניים, שהרי הקיום נושא מטבעו עצבות עמוקה שסופה המוות, קץ 9 החיים והתפוררות העצמים . אולם, לעתים עולה מהם רוח רעה : זְמַן הֲרִיגָה הוּא חֲפָצִים שֶׁנִּתְנָה לָהֶם רְשׁוּת עַצְמָם לִהְיוֹת עֲזוּבִים לְהָמִית . 8 [ מה זכוכית זו בעיניך הלך ] , שחר נגינתי , עמ' 40 . 9 מירון ח . איזקסון, 'עת להרוג', מבחר ושירים חדשים , הקיבוץ המאוחד, עמ' 35 .

לעמוד קודם  |  לעמוד הבא