|
|
עמוד:14
14 בין שלום לשלמות הארץ התנועה לא השתקפה גישתם של חוגים אלה במדיניותה האופרטיבית של הציונות הדתית . הדיון בעמדות הציונות הדתית בתחום המדיני-ביטחוני ובתמורות שחלו בהן מעלה את הצורך בהבחנה שתוקפה יפה גם לעמדותיהם של חוגים אחרים בתחום זה . אפשר להבחין בין שני מישורים עיקריים של מחלוקת ביישוב היהודי ובמדינת ישראל בנושאים מדיניים וביטחוניים : א . הבדלי השקפה בשאלת הגדרתן של מטרות הציונות והמדינה . הבדלים אלה מתבטאים בעיקרם בפולמוס שבין ׳המקסימליסטים׳, הדוגלים בעקרון שלמות הארץ, ובין אלה הנכונים לוויתורים טריטוריאליים לצורך פתרון הסכסוך הישראלי - ערבי . ב . חילוקי דעות בנוגע לדרכי המאבק על ארץ ישראל, ובייחוד בשאלת השימוש בכוח . במישור זה התנהל הוויכוח בין ׳אקטיביסטים׳, שתבעו לנקוט מדיניות תקיפה ולוחמנית נגד יריבי המפעל הציוני, היישוב היהודי ומדינת ישראל, ובין מתונים, שתבעו לרסן ככל האפשר את הפעלת הכוח במאבקיה של החברה היהודית נגד הערבים והבריטים . כפי שנוכל ללמוד מדיוננו בספר זה, לא בהכרח קיים מִתאם בין העמדות בשתי הסוגיות האלה . רבים מאלה שתמכו בעקרון שלמות הארץ והתנגדו להצעות החלוקה שללו בתוקף את פעולות הנקם שביצע אצ״ל נגד הערבים . לאחר שהתקבלה החלטת האו״ם על החלוקה השלימו עמה רובם המכריע של הציונים הדתיים, אך רבים מהם הסתייגו מן הקו המתון שנקט מנהיג התנועה בתחום המדיני-ביטחוני ותבעו לנהוג בתחום זה גישה תקיפה ואקטיביסטית הרבה יותר . חוסר המתאם בין הגישות בשני הנושאים השתקף גם בעמדותיהם של רבים במחנה הציוני דתי בשנים הראשונות שלאחר מלחמת ששת הימים . ההבחנה שהועלתה מחזקת את הקושי להציג את התמורות שחלו בעמדות המחנה הציוני דתי בנושאים מדיניים וביטחוניים כשינוי לינארי ממתינות לקיצוניות . אחת השאלות המרכזיות שאעסוק בהן בספר זה היא עד כמה עמדותיה המדיניות-ביטחוניות של הציונות הדתית משקפות את השפעתם של עקרונות שמקורם בהלכה או במסורת הדתית היהודית . הדיון בשאלה זו מחייב לבחון, ולו בקווים כלליים, גם את עמדותיהם המדיניות של החוגים החרדיים הלא ציוניים . המחנה הדתי כולו מתייחד מהמפלגות שמחוץ לתחומו בתפיסתו את המסורת הדתית היהודית כמערכת ערכים שמכוונת ומדריכה את מכלול תחומי החיים של הפרט ושל החברה הלאומית . מכאן נובעת תפיסתן המוצהרת של המפלגות הדתיות שעקרונות דתיים צריכים לשמש בסיס
|
|