|
|
עמוד:14
14 | סירוב 5 והיא התנחלה בפולקלור . במאמרו הירושלמי הוותיק והבועט "פי האתון" על המקורות היהודיים למסורת האי-ציות המערבית מביא חזוני פרשנות אקטואלית תמיד למשל המקראי . מדבריו משתמע, אף כי אינו כותב זאת במפורש, כי שליטים, בעלי שררה ונושאי תפקידים רמים נוטים להקיף את עצמם באומרי הן ויועצים חנפים והופכים תדיר להיות עיוורים למציאות או מכחישיה, מתמכרים להונאה עצמית ולחזונות גדוּלה אובדניים הממיטים אסונות עליהם ועל עמיהם . בנסיבות מעין אלה לא נותר "לקטן שבמשרתים", לאחרונת האתונות או לאדם הרגיל, אלא לקום ולומר דברי אמת באוזני השררה, ולסרב . אין הם רק רשאים לסרב, אומר חזוני, חובתם 6 היא לעשות זאת . מדובר אם כן באי-ציות לכוח ולשררה, בסירוב מצפוני בהתגלמותו, המכיל בתוכו מגוון מרכיבים המאפיינים התקוממות מוסרית, סירוב ואמירת לאו לכוח מעוול, לא צודק, על שלל צורותיו . גיבורת הסיפור, אתון כמטאפורה או כמשל, הענווה ושִׁפְלת-הרוח שביצורים החיים, ניצבת בפני מצב שבו אדונה מצווה עליה לבצע משימה לא סבירה, מסוכנת שלא לצורך או לא מוסרית, שתמיט אסון על בעליה ועל אחרים . בניגוד להרגלה מתמיד האתון מסרבת לציית ולבצע את הפקודה המוטלת עליה . על אף העיקשות המיוחסת לה בפולקלור, אין זה ממנהגה של האתון לא לציית לאדונה . היא איננה סרבנית מקצועית, אינה מונחית אידיאולוגיה או השקפת עולם של התנגדות ואי-ציות, אינה כפופה לסמכות רוחנית או דתית עליונה המחייבת אותה לסרב, אינה שייכת לקבוצת מאמינים המסרבים כקולקטיב על פי הוראת מנהיגם, והיא לא הגיעה לנקודת הסירוב עם החלטה מוקדמת לסרב . הכרעת הסירוב שלה היא מידית, ספונטנית ואישית, נוכח סכנה קרובה וממשית, היא נובעת מעומק ידיעתה ומצפונה והיא מוחלטת, במובן זה ששום אפשרות אחרת אינה באה בחשבון מבחינתה ; כאן היא עומדת, תרתי משמע, ומסרבת לזוז, כי אינה יכולה אחרת . יתרה מזאת, בסירובה אין האתון משרתת אינטרס עצמי, אינה מנסה להועיל לעצמה, להציל את נפשה או את חייה . מעשה הגבורה שלה, שעליו היא עשויה אף לשלם בחייה, נועד להציל את זולתה, קודם כל את בעליה, שבעיוורונו אינו רואה את הסכנות ואינו מבין את משמעות 5 את השם הציע פרופסור ישעיהו ליבוביץ' לבנו יוסי שנמנה עם עורכיו הראשונים של העיתון . 6 חזוני, "המקור היהודי," שם .
|
|