|
|
עמוד:14
14 | יהודה באואר בהקשרים של ליברליזם כפי שתואר כאן, החלוקה המקובלת בין ימין, מרכז ושמאל פוליטיים אמנם תקפה, עדיין, במספר מקומות ( חלקית גם בישראל למשל ) , אבל היא מאבדת את תוקפה במידה הולכת וגוברת . אמנם במדינות דמוקרטיות פחות או יותר קיים הבדל של גישה בין נציגי ציבורים שונים ובין גישות שונות לפי אינטרסים מעמדיים, אבל מתבלטת יותר ויותר העובדה שימין, מרכז ושמאל דמוקרטיים מחויבים במידה כזאת או אחרת לעקרונות של ליברליזם ששורטטו זה עתה . בראש המחנה הליברלי באירופה עומדת, בעת כתיבת דברים אלה, אנגֶלה מֶרקל, מנהיגת מפלגה שמרנית . אותו הדבר ניתן לומר על הנהגתה של תֶרזה מֵיי, מנהיגת השמרנים בבריטניה ( נכון ל - 2018 ) , וכך יהיה גם אם היא תוחלף בשמרן או שמרנית אחרים . בראש הפירמידה בצרפת עמד עד עתה ראש מפלגה סוציאליסטית, והוא הוחלף על ידי נציג של מרכז מתון, למרות הפופולריות של החזית הלאומית הימנית הקיצונית . אוסטרליה מונהגת, זמנית לפחות, על ידי ראש מפלגה שמרנית . קנדה, לעומת זאת, על ידי איש השמאל הליברלי, הסוציאל - דמוקרטי למעשה, ג'סטין טרוּדוֹ . האופוזיציה העיקרית בכל המדינות האלה, ובמדינות נוספות, מחויבת גם היא לעקרונות היסוד דלעיל, גם כאשר הוויכוח על יישומם הוא ויכוח אמיתי בין שמאל מתון לשמרנות ליברלית . הסכנה במדינות אלה היא עלייה ניכרת של כוחות הימין הקיצוני החותר תחת יסודות הגישה או הגישות הליברליות כפי שהוצגו כאן . במדינות הסקנדינביות אין בעצם חשיבות עקרונית אם מפלגה סוציאל - דמוקרטית או ליברלית או שמרנית נמצאת בשלטון : איש אינו מתכוון לפרק את מדינת הרווחה הסקנדינבית, תוצר של מדיניות סוציאל - דמוקרטית בעבר . אמרתי שהנטייה בימים אלה היא ללכת בכיוון הפוך, אנטי - ליברלי ולאומני מובהק . אוכלוסיות רבות של פועלי כפיים ומעמד ביניים תחתון, וכן פקידות נמוכה, במדינות מפותחות או מפותחת
|
|