|
|
עמוד:8
בעת ובעונה אחת לכיוונים שונים . הריזום שימש להם מודל לכתיבת הספר הן מבחינת התוכן והן מבחינת הצורה – תפיסה שמטרתה לקדם חשיבה שאינה לינארית , ללא התחלה או סוף , בעלת ריבוי חיבורים וללא בסיס אחד . באמצעות הסבר מהותו של הריזום ככלי לחשיבה רבודה , הם מציעים לקוראים לנווט בין המישורים השונים שמהם הספר מורכב . עוד באותו קטע המוקדש למחשבת הריזום , המחברים מסבירים כי מוטב היה אילו יכלו לפרו שׂ את הספר על משטח או עמוד אחד שיכיל זה לצד זה אירועים שהתרחשו , קביעות היסטוריות , רעיונות , אינדיווידואלים , קבוצות ומבנים חברתיים . באופן זה הצורה תהלום את הרעיונות המובאים במסגרתה . בהתייחס לרעיונות אלו ניתן לומר שהפרויקט שלנו , המתקרא לעת עתה " אלטרנטיבה לנרטיב״ ולובש תצורת ספר – שהוא ככל הנראה הפורמט הנרטיבי האולטימטיבי – הוא במובן מסוים כניעה של התוכן בפני הצורה . פעולות העריכה והעימוד שבבסיסו מניחות כי יש לו התחלה וסוף , כמו גם כיוון התקדמות אחד ביניהם . עם זאת , הספר מהווה איחוי בין מגוון מחשבות ורעיונות ללא כיוון אחד ויחיד , ועל כן אנו ממליצות לקרוא את חלקיו השונים בכל כיוון או סדר שבו תחפצו . כל טקסט בספר זה יכול להיקשר לטקסט אחר , ללא עמוד שדרה או ציר מרכזי אחד , או גם להינתק ולהישבר בכל רגע ולהתהוות מחדש – מתוך אמונה שפעולות אלה עשויות לעורר מודעות ותביעת בעלות אזרחית על מנגנוני רכישת הידע והנחלתו . לפעולות אלו יש להן כשלעצמן חשיבות פוליטית , גם אם סמלית . עבורנו שיבוש הפורמט הנרטיבי המסורתי , הצגת שאלות וערעור הגבולות של תשתיות הידע שלנו נקשרים למהותו של מוסד האמנות כישות פוליטית בעלת פוטנציאל לשינוי חברתי .
|
|