|
|
עמוד:1
מבוא ישראל הדמוקרטית היא תולדה של כמיהת דורות ותנועה אידאולוגית - הציונות , שיצרה קהילה מודרנית ודמוקרטית ביסודה אשר היתה למדינה . התנועה האידאולוגית שאבה רעיונות , ערכים והלכי רוח בין השאר ממקורות תרבותיים והלכתיים עשירים ששורשיהם מגיעים אולי לראשית ימיה של האומה . שרשרת זו של חוליות היסטוריות העניקה סיכוי סביר , על פי טיעוניהם המרכזיים של המאמרים בקובץ זה , לאימוץ העקרונות הדמוקרטיים של המדינה הריבונית כבר בראשית צעדיה ולהתנהלותה לאור עקרונות אלה הלכה למעשה . במבט כללי ראשון אפשר אם כן לראות בתהליכי אימוץ העקרונות הדמוקרטיים מהלך ' טבעי ' ומובן מאליו . אך האמת ההיסטורית היא שאין הדברים פשוטים וחד משמעיים עד כדי כך . נוכל גם לדמיין לעצמנו מהלך היסטורי שונה במידה רבה מזה שהתרחש למעשה , לאמור - צמיחתה של חברה לא דמוקרטית . אפשר ' להבין' את אלה הגורסים כי דווקא אימוץ העקרונות הדמוקרטיים הוא במידה מסוימת בבחינת הפתעה או מהלך שהסיכויים לממשו היו קלושים . אכן , המהלכים שהובילו למדינה דמוקרטית נתקלו ועדיין נתקלים לא פעם בקשיים ובמעקשים , ואפשר להבחין לא פעם בחריגות ובסטיות מהמהלך ' הדמוקרטי הנורמטיבי ' . ברם הניתוחים של החוקרים המובאים בקובץ זה מובילים למסקנה שהדמוקרטיה הישראלית הנה בסופו של דבר ' חוליה טבעית ' למדי בשלשלת ההיסטורית היהודית . ההנחות של מרבית המאמרים הן שמקורות ההשפעה על החברה היהודית , שהצעידו אותה לכינון רכיבים דמוקרטיים בתרבותה הפוליטית , היו שניים : מקורות תרבותיים פוליטיים והלכתיים בתוך הקהילה מכאן והשפעות חיצוניות מכאן . במקרה השני מדובר בהלכי רוח , תפיסות רעיוניות ומשנות חברתיות שאפיינו זרמים בסביבה החיצונית שחלקים נרחבים של הקהילה היהודית חיו בתוכה ושהתנועה הציונית פעלה בה .
|
|