|
עמוד:10
המסקנה עיקר והשאר טפל ואינו ראוי לאותה קפדנות מסירה שבה חייבים אנו כלפי ההלכה האפודיקטית . " במרוצת הזמן הלך יחס זה והשתנה . הגמרא עמוסה וגדושה טעמים , נימוקים ומשא ומתן של ההלכות . ולא עוד אלא שהרושם הוא , שהגמרא אינה מעוניינת כל כך בהלכה פסוקה . דפים שלמים של שקלא וטריא מצויים בפנינו בלי תוצאה או מסקנא הלכתית ( _והתעסקותה של הגמרא בתורת ב " ש , שמשנתם אינה משנה , אינה פחותה _מהתעסקותם בתורת ב " ה שהלכה כמותם ) . רבים מן ה " והלכתא" שבתלמוד 1 s אינם מן הגמרא אלא מן הגאונים , כפי שציינו כבר הראשונים . על כרחל אתה אומר , שבתקופה מסויימת מקובל היה כבר שגם התהוותן של ההלכות ראוייה להיזכר ולהיכתב לדורות , שהויכוח , המשא ומתן ( אפילו הוא ריטורי ) יש לו ערך עצמאי ואינו טפל למסקנה היוצאת ממנו . תקופה זו השפיעה הרבה על לימוד התלמוד והכרעתה ניכרת לאורך הדורות . תקופה זו היא תקופת ה ם תמאיס . ™ . 17 אמנם , מצינו גם למימרות אפודיקטיות שלא נמסרו בקפדנות . ראה למשל תוס ' שבת עט , ב ד " ה השתא , רש " י פסחים נג , ב ד " ה אנא ( ומ " ש אנו שם ) . _בעיתבין לב , ב קבענו , שכבר אמוראים הבחינו בין נוסת אפודיקטי ובין נוסח שאינו אפודיקטי ( וויכוחי , הסברי , נוסח של שקלא וטריא ) וחשבו את הראשון לסמכותית יותר . לזה הם התכוונו כששאלו שם : ,, קבעיתו ליה בגמרא ? " ( ,, גמרא " היינו ניסוח אפודיקטי ) . וראה מ " ש להלן ד " ה הבדל זה . . 18 ראה מ " ש רב " מ לוין ב ,, רבנן סבוראי ותלמודם " , ירושלים תרצ " ז , עמ ' 46 ואילך . . 19 למרות שנזכרו הוויות דרב ושמואל " שלש פעמים בש " ס ( ברכות כ , א , תענית כד , ב , " סנהדרין קו , ב ) לא מצינו למשל ,, מתקיף ליה " או ,, לה " אצל אמוראים ראשונים , מעטים הם המקרים של איתיביה " אצל רב ושמואל ( עיין היטב בדקדוקי סופרים ב "ק " עה , א אות ה [ _" איתיביה " שם לא היה פנים אל פנים והדבר מתברר גם ממ " ש : ,, לאו איכא ראב " ש דקאי כוותי " אבל ראה שם צט , ב . זד , המקום היחידי שרב חמא בר גוריא נזכר יחד עם שמואל ]) . ואף על איתיביה " שאצל ר ' יוחנן וריש לקיש העירו " הראשונים תכופות ( ראה תוס ' ב " ב קנד , _סע " ב _ובנסמן שם , ויש להוסיף רא " ש נזיר יז , א ומ " ש אנו בחגיגה עמי תקפב ועוד ) שפיקטיבי הוא . אין בידנו חוויותיהם של האמוראים הראשונים , שכן נשתכחו . והשוה מ " ש ר " ז פרנקל , מבוא הירושלמי לה , ב : ,, וזה הוא מה שנמצא מימות אביי ורבא הפלפול יותר רחב ועמוק מבימי הדורות הראשונים , לפי שהם מצאו כבר ארץ רחבת ידים מלאה ממאמרי החכמים הקודמים להם ומהלכותיהם " יכו ' , ולעומתו מ "ש ר " א ווייס , על היצירה הספרותית של האמוראים , עמ ' ,, : 10 והנה עוד תופעה אחרת הדורשת תשומת לב מיוחדת , והיא העובדא שאמוראי בבל הראשונים אין לנו כמעט אף סוגיא אחת במובן הרגיל של המלה סוגיא . לא נמצא (!) איפוא בשום מקום סוגית פלוגתא בין רב ושמואל או בין אמוראים אחרים בני הדור ההוא , שתכיל שקלא וטריא עם כמה קושיות ותירוצים הבנויים על מקורות קדומים המובאים לשם כך ומשמשים יסוד ובסיס למשא ומתן הנידון " . דבריו נכונים אך ההסבר הוא אחר . גם רי " א הלוי , דורות הראשונים ח " ב עמ ' , 591 הרגיש בהבדל שבין הדורות במסירת החומר התלמודי , וז " ל : ,, שגם בסידור התלמוד עדיין נהגו מנהג משנה ומנהגים של האמוראים הראשונים בדבריהם ששנו לתלמידים בלשון קצר וסמכו בעיקר הסבר
|

|