|
|
עמוד:11
מבוא דמות האם המיוצגת בספרות העברית נושאת זה דורות את שני עולמות התוכן : האם הקדושה , הנערצת והמהוללת , והאם הכושלת , הנחותה והמגונה . את הדיכוטומיה הקטגורית הזאת פירקה הגות פמיניסטית עתירה , בטענה שקידוש האידיאל האמהי ( "מיתוס האמהות " ) הוא משטר אמת המכונן כתודעת אמת כדי לשמר את דיכוי האישה והאם כדוגמה תרבותית אוניברסלית , והוא הבסיס לייצור מתמיד של דימויים וייצוגים של אמהות כושלות . בספר זה אדון בדמות האם בספרות העברית של העשורים האחרונים , דמות שהיא במידה רבה שק החבטות של סופרים וסופרות כאחד . סופרים וסופרות גם יחד מציגים את האמהות כמצב פתולוגי , ואת האמהות כחולות . האמהות נשפטות על סמך אידיאלים מחמירים ובלתי מאוזנים , שחלקם אוניברסליים וחלקם אופייניים לתרבות היהודית לדורותיה ולישראל , ולפיכך הן מעוצבות כמאכזבות וכנכשלות בתפקידן . רובן המכריע של האמהות הספרותיות מעוצבות מתוך תודעתם של ילדיהן . עובדה זו מסייעת רבות לעיצוב מה שמוצג בטקסטים הספרותיים ככישלון האם . נדירות להפליא הן האמהות המעוצבות מתוך תודעתן שלהן , כסובייקטים עצמאיים . למעשה , במידה רבה המחקר על דמות האם בספרות מגלה שקולה של האם כמעט אינו מושמע , כמעט מושתק לחלוטין . מחקר זה מנסה לתאר את האידיאלים שלאורם נשפטות האמהות בסיפורת העברית בת זמננו , ואת הדרכים השונות שבהן האמהות " נכשלות " בהתאמה לאידיאלים אלה . אתאר שלושה סוגים של כישלון או אי עמידה בציפיות , הנגזרים מן הציפיות המנוגדות מן האם . הכישלון מן הסוג האחד הוא זה של האם הנוטשת . האם הנוטשת מסתלקת מן התפקיד שיועד לה על ידי התרבות , כלומר , מן החובה לשעבד את עצמה עד תום
|
|