|
|
עמוד:552
המקורות התנאיים כפי שלמדים מהרשימה דלעיל , אין במשנה אף מסורת מקבילה או משיקה לתיאורי יוספוס את המרד הגדול . לעומת זאת נשתמרו בתוספתא חמש מסורות שיש להן מקבילות כלשהן אצל יוספוס . את המסורות הללו אפשר לחלק באופן כללי לשתיים : מסורות המספרות ממש את אותו האירוע שסיפר יוספוס , ומסורות הנוגעות לדבריו באופן כללי בלבד . שלוש המסורות שהן מקבילות של ממש הן : מפקד אגריפס , פנחס איש חבתה והתייבשות השילוח . שתיים מהן יוצאות דופן בספר שלפנינו שכן יש להן אופי של מקבילה ספרותית , דוגמת אלה שראינו בכרך הראשון . הכוונה למסורת על מפקד האוכלוסין בימי אגריפס המלך ( או קסטיוס גלוס לפי יוספוס ) , שבו מנה הגיבור את אוכלוסיית העיר היהודית באמצעות מניינם של קרבנות הפסח , ובסיפור מינויו של פנחס איש חבתה לכוהן גדול . בשני המקרים נראה שמסורת משותפת אחת שימשה הן את יוספוס והן את חז " ל . א לאחר . סיפור תיאור המפקד נפילת ( מלח ירושלים , 422 ו ' כדי 427 – להסביר ; תוספתא את ריבוי , פסחים אבדות ד , טו המלחמה ) : אף , שיוספוס מדובר במאורע מספר את שקדם הסיפור לכך בזמן הזה ( לפני פרוץ המרד - ימי נציבותו של קסטיוס גלוס , החל בשנת 63 לספירה לפי יוספוס ; ימי המלך אגריפס - אולי אגריפס השני , החל בשנת 48 לספירה , לפי חז " ל ) . חלק ניכר מפרטיו ( מניין הקרבנות כדי לקבוע את גודל אוכלוסיית העיר , והקביעה שכל קרבן שימש למאכל עשרה אנשים לפחות ) ומבנהו ( רצון השליט למנות את האוכלוסייה , פנייה לכוהנים לשתף פעולה , ולבסוף הקביעה שמניין זה אינו כולל את הטמאים ) כה דומים בשני הקורפוסים , שברור שהם מתבססים על מקור משותף . יש להניח שמעת שהתרחש האירוע ועד שפרטיו הגיעו לידי יוספוס כבר הספיק הסיפור להתפתח לכדי מסורת מגובשת שתווי ההיכר המיוחדים לה מופיעים הן בפיו והן בספרות חז " ל . ב מקרה . מינויו דומה של . אף פנחס שהאירוע איש חבתה הנידון ( מלח בסיפור 152 ד ' זה - מתוארך ; 157 תוספתא לימי המרד , כפורים ממש א , ו ( ; שנת ספרא 67 אמור 68 – לספירה , פרשה ב ) , , גם א ) . כאן זהו מדובר ככל הנראה במסורת שהגיעה ליוספוס כסיפור מנוסח ומגובש כדוגמת המסורות שעסקנו בהן בכרך א , אבל כאן מדובר בקטע ששולב דווקא במלחמת היהודים ולא בקדמוניות . כמו במקרים אחרים ממין זה , המעשה הזה קוטע אצל יוספוס את הרצף הסיפורי שלפניו ולאחריו ומייצר כפילויות וסתירות . מטרותיו הדידקטיות של הסיפור שונות בפי יוספוס ובספרות חז " ל . יוספוס רואה באירוע מקרה שלילי בעיקרו , לעומת דעתם החיובית של חז " ל עליו . או כדברי דפנה ברץ : ' על רקע הקרבה , בולט מאוד ההבדל בין שני התיאורים , המעוצבים , כל אחד , ברוח הפוכה ממשנהו . מתקבל על הדעת שאגדת חז " ל , המתארת את פנחס איש - הכפר שנלקח מאחרי המחרשה ועלה לגדולה לפי בחירת האל , משקפת את רוח המסורת המקורית . יוספוס הפך את רוח הדברים על פיהם בהתאם לרוחו שלו העוינת את הקנאים . 28 למעט רמזים עמומים ואגביים לדמויות או מציאות חיים בעת החורבן , ראו למשל בן הרוצחן ( סוטה ט , ט ומקבילה בספרי דברים רה ) , הנזכר בספרנו בצמוד לאלעזר בן דיניי , שקדם בזמן למרד הגדול ( ראו בערך אלעזר בן דיניי בכרך א ) . ייתכן שהתיאור ' משעה שנכנסו הגוים לירושלם עד שיצאו ' ( כתובות ב , ט ) רומז לאירוע מראשית המרד הגדול ( ראו הערך ימי הדמים בראשית המרד הגדול , הערה , ( 17 ואפשר שהמסורת ' מעשה באנשי ירושלים שטמנו דבילתן במים מפני הסיקרין' ( משנה , מכשירין א , ו ) קשורה לאירועי שרפת המחסנים והרעב בירושלים . על חוסר העניין של המשנה בחורבן ראו בן שחר , היסטוריה , עמ ' , 84 – 40 וביבליוגרפיה שם . 29 וראו במבוא לכרך א , ג . 2 30 ראו בערך מפקד האוכלוסין בימי קסטיוס / אגריפס .
|
|