|
|
עמוד:9
הטבע האנושי נוטה לדרמות . לפחות פעם ביום אנחנו בוחנים מחדש את מזג האוויר – תופעה סתמית במהותה – כביטוי להתרשמותנו העדכנית לגבי היקום : " נהדר . יורד גשם . בדיוק כשאני עצוב . ממש כמו בחיים . ” או שאנחנו אומרים : " אני לא זוכר מתי היה כל כך קר , ” כדי שנרגיש מחוברים לבני דורנו . או שאנחנו אומרים : " בצעירותנו החורפים היו ארוכים יותר , ” כדי להתענג על אחד מיתרונות הגיל . מזג האוויר הוא עניין סתמי , ואנחנו גם מפרשים אותו וגם משתמשים בו כאילו היה עניין דרמטי , עלילתי , כדי להבין מה זה אומר לגבי הגיבור , כלומר לגבינו . אנחנו עושים דרמה ממזג האוויר , מהתנועה בכבישים ומתופעות סתמיות אחרות בעזרת הגזמה , סמיכות אירונית , היפוך , השלכות , כל הכלים המשמשים מחזאים כדי ליצור , ופסיכואנליטיקנים כדי לפרש אירוע בעל משמעות רגשית . אנחנו הופכים התרחשות לדרמטית על ידי שינוי סדר האירועים , הארכת משכם , דחיסתם , כדי להבין מה המשמעות האישית שלהם לגבינו – לגבינו , כאילו היינו הדמות הראשית בדרמה הפרטית שאנו מזהים אותה כחיינו . אם נאמר : " חיכיתי היום בתחנת האוטובוס , ” זה מן הסתם לא יישמע דרמטי . אם נאמר : " חיכיתי היום בתחנת האוטובוס הרבה זמן , ” זה עשוי להישמע קצת יותר דרמטי . אם נאמר : " האוטובוס 1 כל מופע בלשון זכר מתייחס לשני המינים . [ כל ההערות הן של המתרגמת אלא אם צוין אחרת ]
|
|