|
|
עמוד:11
הספר בספירלות תמטיות מרובות , ולא בקו כרונולוגי יחיד , מכיוון שהיה לי חשוב , קודם כול , להכשיר את התקדמות הכתיבה , ושנית , להעמיק , במקום לפשט , את התיאומים המשתנים , המרובים , שבין דנקן לבין התרבות האמריקאית . המפעל של דנקן אינו מסתכם בהפקה אמנותית , כי אם בהענקת לגיטימיציה למחול כאמנות " גבוהה ” . אף שמאפייניו עמומים מעט , זהו הסיפור שמסופר כאן – רק אחד מאלו שאפשר לספר על אודות דנקן . הפרויקט שלי , בדומה לכך , מיועד להעניק לגיטימציה לדנקן , לחקוק אותה מחדש בהיסטוריה האמריקאית , כלומר , בתוך הזמן ההיסטורי ובתוך מרחב השיח . ברצוני לחבר מחדש את דנקן לצופים שלה , בזיהויו של הגוף הרוקד , על היבטיו החומריים והסמליים כאחד , בתור נקודת מגע , או בתור מדיום של שיח , בין דנקן לבין קהליה באמריקה . אין ברצוני רק להתוות את הרשתות שבהן היו לכודים דנקן וצופיה בתוך התרבות האמריקאית , אלא גם למקם רשתות אלו ברגעים ההיסטוריים המוגדרים שלהן . חייה של דנקן ( 1927 - 1877 ) התנהלו בתקופה של תמורה מהירה בהיסטוריה האמריקאית , מהתקופה הוויקטוריאנית המאוחרת , דרך חילופי המאה , דרך הפרוגרסיביסטים והרדיקלים של גריניץ ’ וילג ’ , דרך מלחמת העולם הראשונה ועד ל ” פחד האדום ” ( Red Scare ) ולאמנות המודרנית . האקלים הפרשני בארצות הברית כשדנקן שבה אליה ב – 1908 היה שונה מהזמן שבו היא רקדה את ה מ א ר ס י י ז ( La Marseillaise ) במהלך מלחמת העולם הראשונה , או מהזמן שבו היא שבה למוסקבה ב – . 1922 עם הזדקנותה של דנקן ועם התמורות בתרבות האמריקאית , חלו תמורות גם בגוף המוצג על הבמה . ברצוני לייצג את המורכבות של הפרקטיקה של דנקן לאורך כל חייה בממדיה הטקסטואליים והקונטקסטואליים כאחד . לשם כך , בחרתי שלא להבליט את ההיבטים התיאורטיים הגלובליים , המקיפים , של העבודה , אלא להתמקד – בעקבות קריאתו הישנה ( אך עדיין מהדהדת ) של קליפורד גירץ ל ” תיאור גדוש ” ול ” ידע מקומי ” – במקומי , בפרטיקולרי , בספציפי . " ניתוח תרבותי ” , לפי גירץ , " פירושו ( או פירושו הרצוי ) הוא לנחש משמעויות , להעריך את הניחושים , ולהסיק מסקנות מבארות מתוך
|
|