|
|
עמוד:5
אדגים את ההתמודדות עם הבעיה בהתייחס לשאלה קונקרטית : השואלת היא אישה התומכת זה שנים בבעלה , שעבר אירועים מוחיים ונעשה עם השנים סיעודי . היא מאכילה ומשקה אותו , מניחה לו תפילין , מתפללת עמו וכדומה . האיש כמעט שאינו מדבר ורק לעתים רחוקות מצטרף לתפילה ולברכות במילה או שתיים , אך ברור שהוא מבקש ורוצה לברך . עד היום נהגה האישה לברך בעבורו את כל הברכות , בכלל זה על הנחת תפילין ולבישת ציצית , ברכת " אשר יצר " , ברכות ראשונות ואחרונות . במקרה של ברכות ראשונות ואחרונות היא השתדלה לאכול כמותו על מנת שלא תהיה ברכה לבטלה . לדבריה , היא מרגישה שהיא מברכת בעבורו — להוציאו ידי חובה — ובשבילו — כדי לעשות את רצונו , כך שהיא בעצם משמשת צינור לדברר את מה שהוא היה רוצה לומר לו היה יכול . ההכרח לאכול אתו מקשה עליה , ונוסף על כך לבה נוקפה על שאר הברכות : אלו שאינה חייבת בהן בעת שהיא מברכת בשביל בעלה , כדוגמת " אשר יצר " , ובעיקר הברכות על מצוות שאינה מחויבת בקיומן כלל , כדוגמת הנחת תפילין . השאלה איננה שאלה הלכתית נקודתית . יש לה השפעה על התחושה הקיומית של האדם החולה כמי שיש משמעות נוספת לחייו . היא גם שאלה על אורח החיים של בני זוג ועל האפשרות של האישה לסעוד את בעלה בתקופה הזאת לא רק במובנים הפיזיים , אלא גם בהיבט הרעיוני והרוחני . במקרים רגילים , ועל פי הדינים הרגילים של הוצאת ידי חובה בברכות , אכן אי - אפשר להוציא ידי חובת ברכות הנהנין אדם אחר . כמו כן , יש בעיה להוציא אדם אחר ידי חובה בברכות על מצוות במקרה שהמברך אינו בר חיוב או שעל פי ההלכה אינו מוגדר באותה רמת חיוב . ואולם בירור התשתית ההלכתית למצב הדברים הזה עשוי להראות שהמקרה שלנו שונה . 1 ברכת " אשר יצר " נאמרת עם נטילת ידיים שלאחר עשיית צרכים . ברכות ראשונות ואחרונות הן הברכות שלפני ולאחר האכילה . הן נחשבות " ברכות הנהנין " כיוון שהן נאמרות על הנאת האכילה ; לעומת הברכות על הנחת תפילין או לבישת ציצית , השייכות לקטגוריה של " ברכות המצוות " הנאמרות לפני קיום המצווה .
|
|