|
|
עמוד:9
בבחינת אמירה , שהרי " הרהור כדיבור " . לדעת ר ' עקיבא איגר , אם אדם שומע ברכה ממי שאינו מחויב בה אך גם מהרהר בברכה , הרי הוא יוצא בה ידי חובתו , כיוון שהרהור כדיבור . את העיקרון הזה ניתן להסיק במיוחד מדברי הרמב " ם , שאמנם סובר שיש חשיבות לזהות המברך ולרמת החיוב שלו , אך מסייג זאת רק למקרים שהשומע אינו עונה בהם . אם עונה — אין חשיבות לרמת החיוב של המברך : כל השומע ברכה מן הברכות מתחלתה ועד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא ואף על פי שלא ענה אמן , וכל העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה , היה המברך חייב מדברי סופרים והעונה חייב מן התורה לא יצא ידי חובתו עד שיענה או עד שישמע ממי שהוא חייב בה מן התורה כמוהו . מדבריו של הרמב " ם משתמע שעיקר החשיבות אינה במברך ובזהותו אלא במהות של פעולת השמיעה ועד כמה היא קרובה לדיבור . נדמה שהלכה זו תקפה לכל המקרים שבהם המברך חייב בברכה בגדר חיוב נמוך מזה של השומע . מעמדה של אישה בברכת המזון , למשל , הוא לכל היותר של ספק דאורייתא . לכן גם אם אכלה לשובע , רמת החיוב שלה נמוכה מזו של בעלה . אך לדעת ר ' עקיבא איגר , אישה תוכל להוציא ידי חובה בברכת המזון או 12 זוהי דעת רבינא החולקת על עמדת רב חסדא . ראו ברכות כ , ע " ב ; שבת קנ , ע " א . 13 וראו ר ' עקיבא איגר , ברכות כ , ב ( ר ' עקיבא בן משה איגר , ; 1837 - 1761 איזנשטט ) . הוא מבאר שם שלעתים יש צורך בשני הכללים , הן של הרהור כדיבור הן של השומע כעונה , כיוון ששומע כעונה אינו חל בדאורייתא . לכן כשאישה מוציאה איש ידי חובת ברכת המזון , כדי שיצא בדאורייתא יצטרך גם להרהר . 14 רמב " ם , הלכות ברכות א , יא . ואכן הכסף משנה ( לר ' יוסף קארו ) ( שם ) מקשה על דברי הרמב " ם וסובר שהרמב " ם התכוון שאם אמר מילה מילה אחרי המברך , יצא . ואולם כבר חלקו עליו פרשנים אחרים . ראו מכתם לדוד , שם , ד " ה " היה המברך " ( ר ' דוד חיים שמואל חסאן , ; 1875 - 1785 סאלי , מרוקו ) . 15 ראו גם ידיו של משה , ברכות א , יא ( ר ' משה פרישקו , נפטר ; 1808 קושטא ; ידוע ומוכר פחות . הוכנס לאחרונה לפרויקט השו " ת ) .
|
|