|
|
עמוד:12
ב . התנ " ך בדרמה העברית ובתאטרון הישראלי כפי שהוסבר , המסגרת הרעיונית של חיבור זה היא השאלה אם המפגש בין שני מרחבי ביטוי וזהות בתרבות הישראלית — התנ " ך כמכונן זהות יהודית ישראלית מודרנית ( חילונית ודתית , הגם שבאופנים שונים ) ויצירות אמנות ותאטרון , ובפרט התאטרון הניסיוני — יכול לשמש זירה תרבותית שבה ניתן להשמיע את קולו של ה " אחר " ולקיים דיון חברתי בסוגיות של זהות , אחריות בינאישית ואף זכויות אדם . לשם כך נבחרו ארבעה מקרי מבחן המדגימים וריאציות של השאלה הזאת ושל הפוטנציאל הזה . שלושת מקרי המבחן המאוחרים שיידונו — " יסורי איוב " מאת ובבימויו של חנוך לוין ( , ( 1981 " פרויקט התנ " ך " בבימויה של רנה ירושלמי ( 1996 / 1998 ) ו " סיפורי התנ " ך " , סדרת התצלומים בבימויו של עדי נס ( — ( 2000 מעידים על מגמה של הטענת המקורות התנ " כיים במשמעויות […]“ performative acts / performances do not express something that pre - exists , 12 something given , but […] they bring forth something that does not yet exist elsewhere but comes into being only by way of the performative act / performance that occurs . In this sense , they are self - referential – i . e . they mean what they bring forth – and , in this way , constitute reality . " Erika Fischer - Lichte , Theatre , Sacrifice , Ritual : Exploring Forms of Political Theatre , New York : Routledge , 2005 , p . 27 [ כל התרגומים בחיבור זה הם של המחברת , אלא אם כן צוין אחרת ] . במובן זה הם מפנים לעצמם — כלומר , הם מתכוונים ומכוונים למה שהם יוצרים — ובאופן הזה הם מעצבי מציאות . במקרה הישראלי , ובייחוד בתאטרון הניסיוני שנפגש עם מקור טקסטואלי טעון ומשמעותי כגון התנ " ך , ישנו חיבור בין עוגן ומסורת , חדשנות רעיונית וצורנית ותפיסת המרחב התאטרוני והמופעי כמרחב שנועד לשאול שאלות ולעסוק בסוגיות זהות תרבותיות וחברתיות . כך נוצר מרחב תרבותי בעל פוטנציאל להציג ולהשמיע קולות אלטרנטיביים ולהסיט את המבט מהעמדות הדוקטרינריות והמקובלות אל עבר ייצוג ה " אחר " התרבותי והחברתי .
|
|