|
|
עמוד:11
אמנותיות חדשניות ורלוונטיות . נוסף על כך , פעמים רבות היוצרים תופסים את מעשה יצירתם האמנותי כבעל מחויבות אתית – חברתית . חיפוש אתי ואסתטי זה קשור גם בהגדרת המרחב התאטרוני כמרחב שלא נועד למטרות בידור או שבו יושב קהל מוחשך ומנותק מהמתרחש על הבמה . לפי תפיסה זו , מדובר במרחב פעולה בעל משמעות ציבורית שבו הקהל שותף ליצירה עצמה , ומטרת יצירה זו היא לעורר מחשבה ולהיות בעלת השפעה ממשית על תפיסת המציאות . בספרה Utopia in Performance מאפיינת ג ' יל דולן ( Dolan ) את פוטנציאל הקהילתיות שיכולה להיווצר בתחומי המופע והתאטרון האלטרנטיבי , גם אם באופן זמני . דולן נשענת על המושג “ communitas " שטבע האנתרופולוג ויקטור טרנר ומתארת את האפשרות של " אוטופיה פרפורמטיבית " — אותם רגעים בזמן מופע תאטרון שבהם הצופים או המשתתפים מרגישים את עצמם חלק מן האירוע הממשי ונוצרים חיבור ותחושת שייכות בין הצופים לבין עצמם ובינם לבין היוצרים המציגים למענם . לדידה של דולן הפוטנציאל של יצירות המגשימות את האידאל הפרפורמטיבי ( והטקסי ) הזה הוא בעידוד המשתתפים להוסיף ולהיות פעילים בעקבות מה שהועלה בתאטרון גם בתום המופע . כך גם חוקרת התאטרון אריקה פישר – ליכטה ( Fischer - Lichte ) מיטיבה להגדיר , בעקבות ג ' ון אוסטין וג ' ודית באטלר , את מהות האירוע הפרפורמטיבי ככזה אשר אינו מהווה מבע תיאורי של משהו שהתחולל " שם ואז " , כי אם אירוע שמהותו בהתרחשות בהווה ובמשמעויות המוענקות לו בעת ומעצם התרחשותו : פעולות מופעיות / מופעים אינם מבטאים דבר מה שקיים מראש , משהו נתון , אלא הם יוצרים משהו שעדיין לא קיים במקום אחר ושמגיע לכדי קיום רק דרך הפעולה המופעית / המופע שמתרחשים . Jill Dolan , Utopia in Performance : Finding Hope at the Theatre , Ann Arbor : 10 University of Michigan Press , 2005 11 שם , עמ ' . 11 המושג “ utopian performative " שלו מוקדש הספר מתייחס אל התאטרון כמקום " אוטופי " ; כלומר , " מקום אחר " שבו ניתן לחוות רגעים " אחרים" מחיי היום – יום המכוננים אצל הצופים את הרצון לשנות ולשפר את המציאות . ראו גם Marvin Carlson , Performance : A Critical Introduction , New York : Routledge , 2003 ; Richard Schechner , Performance Studies : An Introduction , New York : ) Routledge , 2013 ( 3 edtion
|
|