|
|
עמוד:14
את חופש הפעולה של המורים ואת מגוון סביבות הלימוד שניתן להציע לתלמידים עם צרכים מיוחדים . סיבה אפשרית לכך שאנשי מקצוע והורים קיבלו את החוק ואת הנחיותיו הדידקטיות ללא עוררין היא שהייתה תמימות דעים בין מעצבי המדיניות ובין אנשי המקצוע , שיש לבסס את תכנית הלימודים האישית על מודל רפואי . וכך , כפי שקורה בביקור אצל הרופא , התהליך מתחיל באבחון הבעיה . על סמך הדיאגנוזה הרופא קובע כיצד לטפל – הוא קובע את האמצעים ואת התרופות לריפוי המחלה ואת לוח הזמנים להבראה . אמת המידה להצלחת הטיפול היא " בריאות " . בהשאלה של מודל זה למערכת החינוכית , אמת המידה להצלחת ההוראה היא " תפקוד נורמלי " . אם כן , ההוראה בחינוך המיוחד היא בעיקרה " תיקון " של הפגמים והליקויים המתגלים באבחון כדי להפוך את הלומד לכמה שיותר נורמלי , רגיל , מבחינה חברתית . התייחסות זו עלולה לבטל את אישיותו הייחודית ואת כישוריו הייחודיים - מוזיקליים , ספורטיביים או אמנותיים – אם אין הם נכללים במערכת המאבחנת . לצד הגישה הפרטנית בחינוך המיוחד מופעלת גם דרך ההוראה הנהוגה בכלל במערכת החינוך – השיטה הפרונטלית . על המורה בכיתת החינוך המיוחד לעבוד בשני המישורים – התכניות היחידניות ) לפי החוק ( והתייחסות לכיתה כולה כיחידה לומדת ) טל , . ) 2008 השיטה המסורתית - הפרונטלית , כפי שהיא מקובלת היום , מבוססת על המודל לעיבוד מידע שהציע אוסובול ) , ) Ausubel , 1968 והיא מעוגנת במודל של תהליך עיבוד המידע המפגיש בין ידע שמקורו בתרבות ובין הלומד . המורה מתווכת בין שני אלה , מנגישה את החומר לתלמיד ומשפיעה על הידע שהוא צובר . אם כן , בשני המקרים תכניות הלימוד מתעלמות מאישיותו של הלומד , מנטיותיו , מתחומי ההתעניינות שלו ומייחודיותו . בשונה משתי שיטות אלה , הוראה המבוססת על מודל מעגל ההפנמה היא קבוצתית במהותה ומטפחת את הפרט כייחודי בקבוצה . המקור לתכנית הלימודים הוא הלומד עצמו , חוויותיו ותחומי העניין שלו . המורה אינה בבחינת רופא מאבחן המזהה ליקויים ורושם " מרשמים " לריפוי החולי , והיא גם אינה מתווכת בין תרבות מסוימת ובין הפרט כדי " לנרמל " אותו . במודל זה המורה מציבה לפני התלמיד אתגרים קוגניטיביים , עיוניים , התנהגותיים , אישיותיים ורגשיים .
|
|