|
|
עמוד:14
זו ההגותית , שבעטיה יבחר חוקר המחשבה לפנות דווקא אל הטקסט הספרותי בהתחקותו על רעיונות והתפתחותם . ברצוני להציע ארבעה יתרונות שכאלו : . 1 כבר במאה הרביעית לפנה " ס הצביע אריסטו על יתרון משמעותי שיש לספרות בחקר רעיונות ותהליכים היסטוריים . בחיבורו פואטיקה הוא היטיב להגדיר את ההבדל בין הכתיבה הפייטנית ( ולצורך העניין - הכתיבה הספרותית בכללה ) , לבין הכתיבה ההיסטורית : [ ... ] אין זה מתפקידו של הפייטן לספר מה שהיה במציאות , אלא מה שעלול היה להיות , כלומר מה שאפשר היה להתרחש מתוך הסתברות או מתוך הכרח . שכן ההיסטוריון והפייטן נבדלים אחד מרעהו לא במה שזה מספר בלשון שקולה וזה בלשון לא - שקולה , [ ... ] אלא בזאת הם נבדלים שאחד מספר את המקרים כמו שהיו ואילו השני - כמו שעלולים היו להיות . ומשום כך פילוסופית היא הפייטנות ונעלה מן ההיסטוריה , שכן מספרת הפייטנות בעיקר את הענינים הכלליים , בעוד שההיסטוריה – את הענינים הפרטיים . “ הכללי " פירושו : מה יעלה לו לאדם בעל איכות מסוימת לומר או לעשות לפי ההסתברות או ההכרח , לכך קולעת היצירה כשהיא קובעת שמות לנפשות המשתתפות . ו " הפרטי " , מה עשה אלקיבאדס או מה עשו לו . מתוך דברי אריסטו מתחוור כי דווקא מפני שאין זה מתפקידו של הסופר להיצמד אל הדיוק ההיסטורי ולומר מה בדיוק קרה במציאות , אלא מה עלול היה לקרות על פי כללי ההסתברות , הופכת הספרות לפילוסופית יותר ונעלה יותר מההיסטוריה , לכזו המתעלה מן העניינים הפרטיים לאלו הכלליים , כלומר מפשטת את המאורעות והתהליכים ההיסטוריים לכדי רעיונות . . 2 במאמרו “ ערכה של הספרות בחקר ההיסטוריה - מקרה מבחן : מה ניתן ללמוד על החינוך המשותף מתוך הספרות היפה , שלא ניתן היה ללמוד מהתיעוד ההיסטורי " , מראה מיקי קריץ שספרות הקיבוץ , המשמשת לו מקרה מבחן לבדיקת ערכה של הספרות בחקר ההיסטוריה , “ הציגה כבר מתחילת שנות השלושים [ של המאה העשרים - נ . פ . ] את הבעייתיות בחינוך המשותף והקדימה בשלושים שנה את המחקרים הפסיכולוגיים שהביאו לתחילת נטישת הלינה המשותפת . היא גם הקדימה בשישים שנה את ההיסטוריה המציגה את מציאות החיים בחינוך המשותף כפי שראו אותה הילדים וההורים , שדעתם אז נדחקה " , לדבריו , “ הצידה על ידי הקו הרשמי של התנועה הקיבוצית והממסד החינוכי שלה " . על אף מרכזיותו של החינוך המשותף בהיסטוריה של החינוך החדש ושל הקיבוץ , בראשית שנות העשרים של המאה העשרים טרם היה בקיבוץ ממסד חינוכי פורמלי ואף לא ביטאונים וכתבי עת לסיקור החינוך המשותף . לפיכך , מסביר יהודה רון - פולני , מאבות החינוך המשותף , אין לנו כיום תיעוד היסטורי של עידן בראשיתי זה , ומה שמצוי בידינו אינו אלא ספרות זיכרונות . פירושו של דבר , שהספרות מקדימה פעמים רבות בשנים לא מעטות את הכתיבה והתיעוד המדעיים , כתיבתם של היסטוריונים , פסיכולוגים ואחרים . 2 אריסטו , פואטיקה , פרק ט ' , עמ ' . 50 - 49 3 קריץ מ ' , ערכה של הספרות , עמ ' . 85 - 75 הציטוט מעמ ' . 75 4 רון - פולני , חינוך בקבוצה , עמ ' . 138 - 118
|
|