|
|
עמוד:13
. 1 הספרות כמבטאת הגות וכמעצבת זהות [ ... ] וככה עמדתי כשלוש שנים בחזית המלחמה הגדולה : בחזית האוסטרית - הונגרית - גרמנית נגד החזית הרוסית , ושם , בתוך החזית רשמתי מה שראיתי והרגשתי בתור בן - אדם חי . [ ... ] לא שיפרתי את העובדות וגם לא כיערתי אותן : לא הוספתי עליהן ולא גרעתי מהן ולא כלום . רשמתי וחיכיתי לסוף ; להשתפות הגדולה שתבוא . אך בינתיים ראיתי בקרבנו גם את היהודי , שגם בתוך בית - המשוגעים נשאר יהודי : טיפש נלהב , מוקיון קדוש , ילד זקן , אוהב שנוא . לא התכוונתי מראש לראות את היהודי שבי ובחברי - למוות - אך כך יצא . ובדיעבד טוב שכך יצא . כך כתב הסופר איש העלייה השלישית , אביגדור המאירי , בפתח ספרו השגעון הגדול : רשימות קצין עברי במלחמה הגדולה , רומן בנוסח דוקומנטרי המתאר את חוויותיו בעת שירותו כקצין קרבי במלחמת העולם הראשונה . הבחנתו של המאירי בין חיווי הדברים כאדם באשר הוא לחיוויים כיהודי , תורמת תרומה נאה להגדרת הנושא שבו עוסק ספרי . המאירי מוצא עצמו עוסק בגורלו של היהודי ובדרכי התמודדותו עם גורל זה , בסיטואציה שהיא הרת גורל לאנושות כולה . הוא משוחח עם זהותו היהודית דווקא בסיטואציה שאינה יהודית . דווקא במקום שבו הוא ממלא את תפקידו כאזרח אירופי ולמוצאו היהודי אין בו , לכאורה , יד ורגל , צצה יהדותו ועולה מתוך המפגש עם אחיו היהודים לנשק ועוד יותר מכך - עם אחיו היהודים הנלחמים בצבא האויב . הוא מוצא עצמו , בלי שנתכוון לכך לכתחילה , ממקד מבטו במפגש היהודי חוצה הגבולות , וביתר שאת בדמות היהודי ובדרכי קיומה ב " בית המשוגעים" הכלל - עולמי הזה , ומאפיין אותה מבעד למשקפיים יהודיות אף הן . כך הופך טקסט ספרותי בהגדרתו , לפחות על פי האכסניה שבה הוא מתפרסם ( למרות האצטלה התיעודית שבה הוא עטוף בעריכתו כיומן , המטשטשת את היכולת להבחין בין מידת האוטנטיות שבו למידת הבדיה ) , קרקע לעיון בשאלות הזהות היהודית של זמנו , ואין זו תופעה יוצאת דופן . הספרות העברית החדשה היתה כלי חשוב ביותר לביטוי השקפות ורעיונות שעיצבו , פעמים רבות , את מחשבת בני הדור יותר מן הספרות ההגותית השיטתית , תוך הענקת מסגרת אפית או לירית לדברים . בהיותה נדבך נוסף בבניין המחשבה היהודית , היא התמודדה , כדרכם של ההוגים בדורות שקדמו לה , עם שאלות השעה , תוך ניהול שיח לשוני ורעיוני עם ענפי המחשבה היהודית לדורותיה , למן המקרא ועד ההגות בת זמנה . הספרות היא אפוא אכסניה מקובלת ומרכזית לרעיונות ולפיכך מהווה שדה מחקר רב חשיבות לחוקרי המחשבה כולה , והיהודית בפרט . נשאלת השאלה - מה יתרונה של מסגרת הכתיבה הספרותית על פני זו ההיסטורית או 1 המאירי , השגעון הגדול , עמ ' . 8 - 7 המאירי כתב הקדמה זו לספרו בתל - אביב באלול תרפ " ט , כשלוש - עשרה שנים אחרי שסיים לכתוב את הרשימות . מבוא
|
|